|
|
עמוד:10
היאבקות של תחושה אינטואיטיבית, וחשיבה אינטלקטואלית מול הבלתינודע, מעשהאשח לגדול ולהבקיע את הערפל, את האופל אל יום המחר . בין בני דורו היו גדולים וחשובים, לפניו ואחריו ואתו, אך דומני שלא היה שני לו בכושר ניסוח תשובות לשאלות השעה . הוא לא קדח בחזיתות צרות . קיראו את פרקי הפעילות שלו : כל החזית של הווייתנו, החזויה וההזויה, הזויה יותר מחזויה . לא היה מוקד ולא היה מרכז שציזלינג לא היה בו, לא הגה בו, לא העלה אותו . אני יודע, אולי אחוז אחד, אולי פרומיל אחד ממוחו היוצר, אשר, ממש כמו אשף שלף פתרונות, עצות והצעות, תכניות ודגמים, מודלים, אמונות, בכל אשר נגע . לא היתה חזית שיש לפרוץ אותה, שציזלינג לא היה בה . מילדותו, מנעוריו . איזה מיגוון, איזו ססגוניות של צבעים אנושיים, של כובש ופורץ . לא מצאנו אותו בדברים המושלמים שכבר יצאו להם תהילה ומוניטין בימי חייו . דווקא הפינות הזנוחות, העזובות, המיותמות, הבלתי נראות אתן הזדהה, ולתוכו הזריק את עוצמתו וחוסנו של דמיון פורה, דמיון בלתי נדלה . כל חזיתות החיים שלנו באותם הימים, מכיבוש העבודה, מהחציבה באבן בירושלים ועד . . . העבודה עם נוער עולה בקיבוץ . אי אפשר כלל למנות אותן . לא תוכלו למנות את פעולותיו באותן השנים המעטות של חייו . אי אפשר להסביר איר, כרונולוגית, כל המערכות האלה של חייו, כל ההפעלות האלה של אנרגיה נכנסו לתוך לוח חיים קצר כלכך . בתור החזית הרחבה, הנרחבת, הבלתי נדלית, היתר, נקודה אחת, מוקד אחד, מאחז אחד עיןחרוד . צומת החיים שלו . הוא נשא אותה במאבק מתיש, שהיה שובר לבוגב של קטנים ממנו . את עצם היסוד של הקבוצה הגדולה, של הקיבוץ הגדול, הקיבוץהבית, הקיבוץהדגל, הקיבוץהתנועה, זו התנועה הכובשת, הדינמית, הפורשת את רשתה ואת ערכיה על פני הארץ, על פני הגולה והוא נושא אותה . הוא נשא את העמק, את מפעלי המים, הכבישים, הפיתוח, הקליטה, השכנות, האזורים, הגידול, הצמיחה, ההתעצמות . לבו היה תמיד פתוח . עיןחרוד היה הדגל, המשפחה . הבית, המשפחה שרה והילדים . את עיןחרוד נשא אתו לרחבי תבל, למרחבי הארץ, למרחקים, כשהוא לוחם מבודד . יותר מכל אנשי החברותא של הקיבוץהמאוחד ושל אחדותהעבודה הוא ספג את חיצל הביקורת והיריבות ומירב נצחונותיו נרשמו על שמם של אחרים ופיארו את תולדותיהם של אחרים . אדם היה בחוסנו הגופני הגדול, בעוצמת קולו, באצילות רוחו ובעריבות נפשו . העשייה המשותפת, השכנות והחברות שלו עם בריהודה, בפעילותו הפוליטית, עם הנהג שלו, הדואג לבריאותו ולמעמדו . ריגשה עדינה, אצילה . לא ראיתי עדין נפש כמוהו, שכל כר עמד בסתירה לרושם הפיזי הראשון . 10
|
|