צביקה צמרת - נסיוןבקרית שמונה

עמוד:10

אקרא עוד קטע קטן מספרה של נתיבה בן­­יהודה, המשקפת יפה מאוד, לדעתי, מחשבות שהיו נחלת אנשים מסויימים . כמובן, היא משקפת זווית­ראיה סובייקטיבית ואמיתותיה אינן מוחלטות, אבל נדמה לי שהיא משקפת דבר מה . נתיבה בן­יהודה, המראה את יחסו האחר של הצבר ליהודי הגולה, את יחסו המתנשא, מספרת את זה בספרה "בין הספירות", דרר הדוגמה הבאה, למשל, כשהיא מדברת על אלי, שהיה לו נסיון­­קרבי קורם במק"י הבלגי : "זה שאני לא בטוחה זה בגלל שאת כל אלה שבאו טריים מהגולה לא שאלנו כלום . היה איזה מיו חרם על העבר שלהם . הגולה זה היה רע, אז לא מדברים על זה . היה עליהם כתם . הם כביכול היו צריכים להתבייש בעובדה שהם לא היו איתנו כאן בילדות . הם לא היו איתנו יחפים עם מכנסים קצרים­קצרים, והם לא היו איתנו בשפת הים, ברחבה, ולא צרחו ולא שרו איתנו בליל ששי בצריף, ולא בילו בקיץ כמר . שבועות בקיבוצים בעבודה חקלאית ולא היו כמונו גסים, עבים, לאומיים, הכי טובים מרומא ועד טוקיו, ולא היו כמונו שטופי מוח, לוהטים למות על מזבח המולדת . ובמקום כל זה היה להם בעבר שלהם, גולה, שואה, יהודים, מכנסים שלושת­רבעי . הכל באשמתם . מי אמר להם לא לבוא לארץ לפני השואה ? בשואה יהודים גלותיים הרי הובלו כמו צאן לטבח, אנחנו כאן לא נחיה כר, אנחנו היהודים החדשים . אז אם בכל זאת באתם יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא, אז תסתכלו עלינו ותתנהגו כמונו ומה שיותר מהר בבקשה" . נתיבה בן­­יהודה, בלשון שלה, משקפת גם דברים שהתגלגלו מאוחר יותר . למשל, אני נזכר במכתב של עופר פניגר : שישנו, ביו השאר, בלוחמי הגיטאות, בבית אחותו, חדר מחנות ההשמדה . גם עופר פניגר במכתבו ליעל, מ­ ,1963 שוב מבליט מכיוון אחר ­ "אני מרגיש כי מתוך כל הזוועה וחוסר האונים צומח ועולה בי רצון עצום להיות חזק, חזק עד כדי דמעות, חזק וחד כמו סכין, שקט ואיום, כזה אני רוצה להיות" . כזה הוא רוצה להיות, ובמובן מסויים הצבר של 1963 ואחרי 1967 בוודאי, גם הרגיש שהוא כזה . כאן אני מתקשר עם דבר שלישי : לי יש הרגשה,וזה שוב גם קצת מן התלמידים, שאיבדנו את שלילת הגולה ואיבדנו גם את שלילת היהודי הגלותי, ובמובן מסויים גם איבדנו את שלילת היהודי הגלותי שאנחנו חזקים ממנו וחזקים לידו . חםדאי כותב את הדברים הבאים, ואני מסכים איתו : "תמוה הדבר שאנחנו מרבים להצטדק על שאירע בשואה . אני סבור שהצטדקות זו נובעת מצורת החשיבה שלנו על הגולה, פרי החינוך שקיבלנו . למדנו כולנו שאנחנו טובים מהיהודי הגלותי, שהיה בזוי, מושפל ומשועבד, ולכן טיפח תכונות שליליות . ואילו אנחנו גאים, זקופים וחופשיים ולכן יש בנו תכונות טובות יותר . אני מטיל ספק באגדה הזאת . היהודי בגולה אמנם נרדף וסבל אר מעולם לא ראה עצמו נחות ובזוי . תמיד הרגישו היהודים שהם עולים על שכניהם ותמיד היו גאים וזקופים בלבם . בנינו בדמיוננו את דמות היהודי בגולה כפי שרצינו, כדי שנוכל להתנשא מעליו . את הטוב שבנו ייחסנו להישגינו ואת הרע למורשת אבותינו, אר לעתים קרובות ההיפר הוא הנכון" . 10

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר