|
|
עמוד:8
בקרב הנוער, על כל פנים בקרב הנוער כפי שאני חש אותו . בידי קטע מתוך ספרו של יעקב חסדאי, "אמת בצל מלחמה", שבו הוא מסכם הרצאה שהרצה לקצינים בשנת ,1971 בנושא הגבורה . חסדאי אומר בו, ביו השאר, את הדברים הבאים, דברים שמקובלים עלי . הוא אומר כר : "הפרסומים נוהגים לכנות את 'יום השואה' בשם 'יום השואה והגבורה' . הכתובים מוסיפים ומלמדים, כי השואה משמעה הליכתם של ששה מיליונים יהודים כצאן לטבח, ואילו הגבורה היא מרידתם של לוחמי הגיטאות והפרטיזנים . בבתי ספר ובתנועות הנוער למדנו כולנו שמרד הגיטאות הציל את כבודו של עם ישראל . מחקרים היסטוריים נכתבו כדי להוכיח שאחוז הלוחמים והמורדים נגד הנאצים היה גדול ביו היהודים יותר מאשר ביו עמים אחרים . אני מטיל ספק בכל זאת" אומר חסדאי, ואני מסכים איתו "מרד הגיטאות עם כל גדולתו אינו מלמד דבר על השואה או על תכונות עמנו . אנו עם נבחר אך איננו גזע עליון . בני אדם אנחנו ויהודים בשואה חיו ומתו כבני אדם . היו ביניהם טובים ורעים, אמיצים ופחדנים . הנורא שבשואה איננו בכר שיהודים מתו כדרר זו או אחרת, אלא בכליה שנגזרה על עם ישראל על ידי אומות בנות תרבות ועל ידי עולם ששתק . מרד הגיטאות היה מרד של יהודים שרצו לנקום בעצמם, שעה שרוב היהודים הטיל את חובת הנקמה על הדורות הבאים . מותם של לוחמי הגיטאות אינו מכובד יותר ממותם של שאר היהודים ואינו מעיד על תכונות טובות שיש בעם היהודי . אינני סבור שמיתה עם נשק ביד מכובדת יותר מאשר מיתה בכל דרר שבה שומר האדם על עקרונותיו ועל צלם האנוש שבו . יהודי, שמתעטף בטלית לקראת מותו, ואם יהודיה שהולכת עם ילדיה למשרפות ומנחמת אותם, אינם נחותים מלוחם גיטו ורשה" . הדברים האלה הם דברים שהיה צריר לחזור ולשנן אותם, כפי שחסדאי עשה, גם לקצינים בתחילת שנות השבעים . היום הרגשתי היא, שיותר ויותר הדברים נקלטו ככל שאני נתקל בדור שישנו היום בארץ, אני חש שהדברים מתקבלים על דעתו בקלות יחסית, ואולי, בין השאר, זר . פרי אותו חינור שנקלט מהספרים השונים ומהכיוונים השונים בהם הציגו את הדברים . למשל, בבית ספרי הופיע יהושע כהן, איש שדה בוקר וחבר לח"י, ודיבר עם התלמידים על הנושא הזה מזוויתהראיה שלו . היה לו קל מאוד לשכנע אותם, אם כי העלה את הדברים מהזווית המיוחדת שלו . יהושע אמר לתלמידים : אני נחשבתי בארץ לגיבור, באירופה לא הייתי לוחם, באירופה לא הייתי איש מחתרת כאן לחמתי, כי כללי המשחק כביכול עם האנגלים היו אחרים . ברחתי לפרדסים של כפרסבא וידעתי האנגלים ידפקו על דלת ביתי ביום או בלילה, יחפשו אם יהושע בבית, יותר בנימוס או פחות בנימוס, ישאלו את אמי, בקול יותר רם אי פחות רם, אבל לא יעשו לה דבר . הוא אמר : אם הייתי יודע שכתוצאה מהצטרפותי למחתרת, דבר ראשון יהרגו את אמי ואחר כר יהרגו את שאר בני משפחתי אחי כו יפגעו בשכונת המגורים שלי בכפר סבא וכוי לא הייתי לוחם . אמירה כזאת, סיפור כזה של צבר שנחשב גם בעיני תלמידים, בנוסח ^ להס לפייטר אמירה כזאת מתקבלת מיידית, ואני מוכרח לומר שהרגשתי הי * ^ י 8
|
|