פרופ' שמואל אטינגר: האוניברסיטה העברית י"ם

עמוד:13

ראשיתו חלה כבר בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, בפרעות שנתחוללו אז, בשנות 28­ 1981 ובשנת 1984 . האבדות בנפש היו אמנם מעטות מאוד, אר נפגע רכוש יהודי רב, נפצעו יהודים רבים, והעיקר ­ נתמוטטה כמעט כליל אמונתם של יהודי רוסיה, שדרכם הציבורית­המדינית תהיה דומה לדרכם של היהודים באירופה המערבית והמרכזית . כלומר, שיזכו בהדרגה לאמנסיפציה, לשיווי זכויות עם האזרחים האחרים . נהפוך הוא ! לא זו בלבד שמראשית שנות השמונים הונהג ברוסיה משטר צבאי, ובמשר הזמן הונהגה מדיניות אנטישמית מובהקת, מעוגנת בחוקים ובתקנות אדמיניסטרטיביות של השלטון . יותר מזה : הוברר שהשלטון, שבעשורים הקודמים היה לוחץ על היהודים לשלוח ילדיהם לבתי ספר ממשלתיים לרכוש את ידיעת הלשון הרוסית, כשפת דיבור וכשפת תרבות, ששלטון זה שינה את טעמו, ובעצם איננו מעוניו עוד, משנות השבעים ואילך, באינטגרציה של היהודים בחברה הסובבת . נהפוך הוא : השלטון מעוניין להבדיל את היהודים מהחברה הרוסית ולהפוך אותם לקבוצה נפרדת מכלל הציבור . זו לא היתה מדיניות המופעלת כלפי כל המיעוטים הרבים, או האומות הקטנות הרבות, שחיו במסגרתה סל הקיסרות הרוסית, אלא כלפי היהודים בלבד . הכוונה היתה לאלץ אותם, בצורה זו או אחרת, להגר מן הארץ . למי שקבע את האידיאולוגיה הממשלתית ברוסיה בשנות השמונים, לפוביזינובצב, ייחסו את האימרה, שבעיית מיליוני היהודים היושבים ברוסיה תבוא על פתרונה כאשר שלישם האחד יהגרו, שלישם האחר ימירו את דתם ישלישם האחרון ימותו . כבר הפרעות של שנות השמונים עוררו את המחשבה לגבי מעמד היהודים בחברה ובמדינה הרוסית ודרכי תגובתם על הפרעות . כבר אז נשמעו קולות על אזלת ידם של היהודים . חופש הפורעים לפרוע ביהודים, בלי להיתקל בהתנגדות, היה סימן חולשה ובושה כאחת . ונשמעו קולות ­ כבר 1;­ 1882 וב­ 1883 ! ­ שיש להתנגד בכוח לפורעים . כלומר, רעיון ההגנה העצמית התעורר באודיסה, ופה ושם, במקומות אחרים, גם נעשו נסיונות ליטול אקדח ביד ולהתנגד לפורעים . אבל, עדיין אין מדובר באותה תקופה, על הגנה עצמית מאורגנת ופעילה . השלטון הרוסי נבהל במידה מסוימת מהתפרצות ההמונים שיצאו משליטתו, וכל התיאוריות של ההיסטוריוגרפיה היהודית הקובעות ליהפרעות של שנות השמונים אורגנו כביכול על ידי השלטון, או כוונו על ידי השלטון, אין להן . מבחינת התעודות, על מה לסמוך . השלטון נבהל, ולכן דיכא למעשה את הפרעות . גם בסוף שנות השמונים ובמשך שנות התשעים היו התנגשויות בין יהודים ללא יהודים : לעתים חיילים שיכורים בימים הראשונים לגיוסם לצבא, לעתים קבוצות אחרות, אבל להתנגשויות אלה לא נודע אופי של פרעות . החידוש של ראשית המאה, וביחוד של שנת 1903 היה בכך, שהתברר שגם השלטון וגם חלקם מסוימים בחברה הרוסית, בעיקר במחנה הימני המכונה "המחנה הפטריוטי", רואים כאינטרס שלהם לנצל את העוינות המסורתית 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא