המערכה בלבנון

עמוד:9

לכתובת היחידה שהייתה מוכנה לסייע להם, ישראל, אלא ממש חמש דקות לפני שתיים עשרה . אז בהסכמתם, אולי אפילו על פי פנייתם, נכנס הצבא הסורי ללבנון . הזכרון שלנו הוא זכרון לעיתים סלקטיבי, הסורים באו ללבנון לעזרת הנוצרים, הם באו כדי להבטיח שההסכם הפוליטי של שטורה יהפוך להיות המסגרת המדינית של המשטר הפנימי בלבנון, ואכן הקרבות העיקריים במחצית השנה הראשונה או שלושת רבעי שנה לשהותם בסוריה היו כנגד אש"ף, בתקופה ההיא, הסורים הרגו יותר מחבלים, הייתי אומר יותר מפי שניים מכפי שהרג צה"ל במבצע "שלום הגליל" . נשאלת השאלה אז והיום : האם על כניסת סוריה ללבנון שנעשתה על פי בקשת הנוצרים לעזרתם, ישראל היתה צריכה לצאת למלחמה נגדה על כל המשתמע מזה, לא למען הגנתה של מדינת ישראל, אלא כדי למנוע את כניסתה לעזרת הנוצרים ? אני לא אטיל את זה על הממשלה, הייתי אז ראש הממשלה, הייתי שלם אז ואני שלם עם זה היום שלא נכנסנו למלחמה בגלל נושא שהוא איננו בטחונה הישיר של מדינת ישראל, היינו אז גם בשלבים מתקדמים לקראת תהליך השלום עם מצרים . היו אלה שני שיקו­ לים עקרוניים שהורו לנו לא להיכנס למלחמה ביוזמתנו . בגלל עניינים פנים ערביים, כל עוד אינם פוגעים פגיעה ישירה כבטחון ישראל, לא הסתבכנו אז במלחמה עם סוריה ואני שלם עם זה היום כמו אז . יחד עם זאת באמצעות ארצות­הברית, היגענו להבנה, לא אומר להסכם, לגבי כמה נושאים בקשר לנוכחותה ופעילותה של סוריה בלבנון . דבר ראשון : הסורים לא ירדו דרומה, לקו האדום שהוא פחות או יותר ארבעים קילומטר צפונה לגבול הישראלי לבנוני, הוא קו זהרני, שפך הזהרני לים התיכון קצת דרומה לצידון­גיזין, דרום אגם קראון; שניים : הסורים לא יכניסו טילי קרקע אוויר לשטח לבנון; שלוש : המורים לא יפעילו את חיל האוויר לתקיפת מטרות בשטח לבנון בראש ובראשונה מטרות של הכוחות הנוצריים; ארבע : חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון יישאר . לאחר הבחירות במאי 1977 שנה לכניסת הצבא הסורי, סיימה הממשלה שלנו את כהונתה, ובמשך שנר, זו כל הנושאים הנ"ל היו בתוקפם . היה נםיון סורי בסוף ,1976 להוריד גדוד באזור עיישיה, ריחן, שמות מוכרים היום, ואני זוכר את הביקורת שמתח עלי כראש ממשלה, ראש האופוזיציה דאז בוועדת חוץ ובטחון : "איפה הקו האדום ? " עברו ארבע שבועות והגדוד נסוג . הדבר נעשה באמצעים דיפלומטיים נדמה לי שנשאר אוהל אחד, לאחר מכן . לאחר שאש"ף קיבל מכה קשה בהתנגשות עם הסורים, נשתנו יחסי הכוחות הפני­ מיים,והסורים פנו מול הנוצרים, הממשלה שבאה אחרינו, ממשלת הליכוד, עד אפריל 1981 המשיכה במדיניות הממשלה שלנו, על בסיס העקרונות שציינתי קודם לכן . נוצר מצב של ייצוב, הסורים שקעו בביצה הלבנונית מבלי יכולת להביא להכרעה ברורה, ובעצם בשנת ,1980 חיפשו דרך לצמצם את הנוכחות שלהם באזורים המאוכלסים ולהתרכז בבקעת הלבנון שראו בה יותר הגנה על דמשק מאשר מעורבות בלבנון, שהי תה חריגה מהעקרונות של המדיניות שנקבעה על­ידינו, בהפעלת חיל האוויר כנגד הסורים, הכנסת טילי קרקע אוויר . בינתיים התקיים מבצע ליטני, שביסס את רצועת חדד והרחיק במידה מםויימת את המחבלים, למעשה ב­ 1981 עמדנו במצב שיכולת החדירה של המחבלים מלבנון לשטח ישראל באוויר, ביבשה ובים צומצמו במידה ניכרת, אבל תשובת המחבלים היתה התעצמות בכלי נשק ארטילריים שניתן להפעיל אותם כנגד היישובים מחוץ לשטח חדאד, מחוץ לשטח יוניפיל . שיטת הפעולה בעיקרה היתה נכונות לפתיחה באש, החזקת היישובים בפחד מתמיד של הפגזה ושיבוש אורח­החיים, פעילות מחבלים, בעיקר דרך גזרות אחרות כמו ירדן, השטחים, פה ושם נסיונות גם באופן ישיר מלבנון דרך הקווים שלנו, אבל בצורה מאוד, מאוד, מוגבלת . נוצרה בעיה לישראל : כיצד להגיב על פעולות פיגוע כאשר על פעולה פשוטה מהירה כמו הפצצה אווירית, תגובתם של המחבלים היתה שיבוש החיים ביישובי הצפון באמצעות הקאטיו­ שות והתותחים מאה שלושים מילימטר . השאלה היתה : מה צריכה להיות המדיניות הישראלית ? אני חושב, שהתשובה היתה חייבת להיות מעוגנת בתפיסה כוללת . דומני שאני וחברים אחרים במפלגה הגענו לאיזו שהיא תפיסה מוסכמת, שניתן לסכמה כך : א . את הבעייה הפלשתינאית לא ניתן לפתור באמצעים צבאיים בלבד,

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר