על פיתוח הנגב

עמוד:11

אוכלוסיית הנגב מורכבת מ­ * 33 . 56 י וצאי צפון אפריקה, לעומת הממוצע הארצי של 131 . ,25 מדוע ? בתחילת שנות המדינה, עם העליה הגדולה, הופנו העולים החדשים לנגב, כפי שהופנו גם לגליל . כיום רק 5 % מבני הארץ חיים בנגב, לעומת ממוצע ארצי של 4 % s . . אם לא נחזק את המגזר הזה, אנחנו עלולים בעוד מספר שנים להיות עדים לתופעה חברתית שלא תתן מנוח למדינת ישראל . ביום עיוו זה המוקדש לנגב, יש לבחון, אם יעדי המדינה בנגב התגשמו . ביחס לשנים משנת 1978 עד 1982 ­ אני קובע, שגט כאן, הממשלה נחלה כשלון חרוץ, וכר יכול להיות גם לקראת סוף העשור . אחד מהיעדים הוא, לשלש בשמונה שנים הקרובות את אוכלוסייתה של מצפה דמון, ולהגיע לישוב בן 0008­ 9000 תושבים . כמו כן יש להכפיל את האוכלוסיה בירוחם . לעומת זאת אילת וערד, מתפתחות בצורה יחסית כפי שצפוי . בבאר שבע, הגידול השנתי צריר להיות A\ בדימונה ואופקים ­ היה צריך הגידול להיות באותה פרופורציה . אבל, למעשה, במקום גידול, היתה הגירה שלילית, והרי זה עוד כשלון של ממשלת בגין . בשנה זו, עד סוף 1982 אמור היה הנגב לגדול ב­ 04­ 45 אלף תושבים, לעומת זאת יש בריחה של ההון שהיה צריף להיות מושקע בנגב, אל מרכז הארץ . עכשיו, מה בעצם צופן העתיד מבחינת ההשקעות ? אנחנועריין חיים בתקווה שאכן תיבנה תעלת הימים שתחבר את הים התיכון עם ים המלח ותפיק אנרגיה . קמה ועדה פרלמנטרית בראשותו של יגאל אלון ז"ל, בה הייתי חבר . ועדה זו החליטה על התוואי הדרומי, אני מקווה שתעלת הימים אכן תקום ואתה ­ יקום איזור תיירותי שיתן שני דברים לנגב : א . מקורות תעסוקה . ב . איכלוס,פיתוח ותיעוש שיחזירו את הנגב למדינת ישראל . אנחנו גם מקווים שיקומו תחנות כוח חדשות לאורך תעלת הימים . בימים אלה ממש, התחילו בעבודה אינטנסיבית בשדה התעופה בתל­מלחתה . למרות ההפרעות שישנן כמעט מרי יום ביומו, אנחנו מקווים שיקום שם שדה תעופה אזרחי וצבאי, ושיהיה השני בגודלו במדינת ישראל אחרי שדה התעופה בן גורי וו שבלוד . כאמור, לא תהיה ברירה למדינת ישראל מאשר העברת המפעלים הבטחוניים המסוכנים ממרכז הארץ לנגב . בתעשיות הכימיות הגענו כמעט לרוויה, אבל אני מקוה שזה גם יתן לנו, עם ההתרחבות של מפעל "מקלף" בסדום, והפוספאטים בנחל ציו, עוד כמה מאות מקומות תעסוקה בתעשיה . עם בשורת ההיערכות של צה"ל בנגב, לאחר ההחלטה על הסכם השלום עם מצרים אוכלוסיית הנגב אמורה היתה להיות בסוף 1979 בערים אופקים, אילת, באר­שבע, דימונה, ירוחם, מצפה רמו . ו, נתיבות, שדרות וערד בס"ה 201,250 תושבים . היינו צריכים להיעדר לבניה גדולה, בשביל עוד 05­ 60 אלף תושבים, עד סוף שנת 1982 . משרד הבינוי והשיכון היה צריך לבנות עוד עשרת אלפים דירות, וצר לי לציין, שלא הגענו בשנים אלה אף לא למחצית מזה . אוכלוסיית הנגב עד סוף 1982 היתה צריכה לגדול ב­ 25 אלף תושבים בערים הנ"ל למעט באר­שבע . האוכלוסיה לא גדלה . בהתאם למתוכנן היו צריכים להתווסף בשנים 1978 ­ עד סוף 1982 ­ 42 אלף מקומות עבודה חדשים . דבר זה אמור היה לתת תנופה ענקית לנגב . בסיכום עלי לציין שממשלת ישראל נכשלה כשלון חרוץ בנגב בשלושה תחומים, אם לא בארבעה : בתחום גידול האוכלוסיה, בתחום התיעוש ­ מקורות תעסוקה נוספים, ובתחום הבניה הציבורית . המציאות היא, שאין לנו מה להציע לבנינו השבים מצה"ל, וכתוצאה, הם עוברים למרכז הארץ, ולצערי, אפילו לחוץ לארץ . בדבר אחד עדיין אנחנו מחזיקים, ולא הודות למשרד החינור, אלא הודות לערנות של ראשי הרשויות בערי הפיתוח; והוא ­ החינוך . בחינור יש הישגים ולא כן בתעסוקה, בבינוי, ובאיכלומ . צריר להזעיק את דעת הקהל, את ממשלת ישראל ואת הכנסת . צה"ל ייערר סופית במרחבים האלה, בלי לנצל את ההזדמנות הגדולה לחיזוקו של עיי הפיתוח הקיימות, כולל באר­שבע . לדעתי, מדינת ישראל לא תמלא את ייעודה אם לא תיישב את הנגב בישובים אזרחיים ולאו דווקא במחנות צבאיים . שמחתי היום לבוא ולנסות לשתף אתכם בבעיותיו של חבל ארץ זה במדינת ישראל, שהוא המאגר הקרקעי החשוב ביותר של מדינת ישראל, וקובע את עתידה . 11

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא