|
|
עמוד:7
טבנקיו הצליח לאסוף חלל ! מהגדוד, אותו חלק שהלך לעיןחרוד ולתליוסף . לרמת וחל ולכפרגלעדי . הוא אסף חלקים נוספים מן העליה השלישית : "חבורת העמק" וחברים בודדים רבים . הוא יצר את הקיבוץ המאוחד, שראה את עצמו, ולפי רעתי בצדק, כממשיך הגדוד . הוא יצר, ואולי זר, החשוב מכל, ראש גשר אל העליה הרביעית, אל "החלוץ" . בהצלת מפעל העליה השלישית, מפעל גדוד העבודה, היה משום גשר לעליה הרביעית, ל"החלוץ" ולהמשך . בכך הוקם הכוח שבמשך שנים רבות התמיד בקליטת גלים נוספים של עליות ושל נוער ארץישראלי . כך רקם טבנקיו את שילוב הדורות שתודות לו עלו להנהגה, בניגוד לדברי הקודמים בתחום המספרים, חברים מן העליה השלישית כמו ציזלינג, ליבנשטייו ) ליבנה ( , הלל דן, ל . לויטה, גרשון אוסטרובסקי ואחריהם רבים רבים אחרים . ייתכן שגם הפלמ"ח ועובדת שילובו של הנוער הארץישראלי כממשיך דרכה של התנועה הם פרי ההצלחה היחסית בהצלת מורשת גדוד העבודה . סביר לחשוב, שיש לגדוד העבודה המשך גם בפלמ"ח . אולי זה רעיון תמוה קצת, אך לא קשה למצוא את המשכם של כמה מערכי גדוד העבודה בפלמ"ח . ערות לכך, אולי, במקום המרכזי שתפסו שניים מאנשי הגדוד, טבנקיו ויצחק שדה, בפלמ"ח . הרעיון המענין הזה הפלמ"ח כממשיך הגדוד מצוי בספרו של דוליק הורביץ . אני יכול להעיד שגם ההתיישבות החדשה של תקופתנו מצאה בקלות יתר שפה עם טבנקיו ועם החברים, שהיו תלמידיו הישירים . אני שואל את עצמי מדוע הצליח טבנקיו במקום שאחרים נכשלו ? תשובתי היא : העדיפות שניתנה בדרכו לעקרון ההגשמה . משום עדיפות ההגשמה הוא עזב את הנהגת פועלי ציון בחוץלארץ ועלה לארץ, ובארץ לא השתלב בפעילות המפלגתית, אלא הלך מיד למרחביה, לכפר אוריה ולכנרת,להתיישבות ול"השומר" . ועם הקמת גדוד העבודה כאשר עדיין התייחסו אליו בחשש, טבנקיו, מתוך אותו פרימאט התיישבותי, סייע לו בכל דרך . בכל מקום, שהיה פעיל בו, קרא לפועלים הוותיקים להצטרף לגדוד . הוא תמך בגדוד במאבקו לקבל את אדמות העמק המזרחי . הוא ראה את עצמו כחלק מהגדוד . באחת ההרצאות שלו, כאן באפעל, ב ,1962 אמר טבנקיו דבר שאינו ידוע כלכך, שהוא היה שותף מלא להקמתו של הגדוד . וכך סיפר : "הייתי במזכירות הוועד הפועל של אחדותהעבודה ובאתי לקונפליקט והלכתי לעיןחרוד, אבל אני רואה את עצמי אחראי על יסוד הגדור ועל תקנותיו . בבית שברחוב אחדהעם בתלאביב, היתה המזכירות הראשונה של אחדותהעבודה . גם אני גרתי אז בבית הזה ובחדרי התאספו חברים, אלה שיסדו את הגדוד וכתבנו את התקנון . היה בו בתקנון הפרינציפ החלוצי של ההגשמה האישית . אני אמנם הייתי אחראי לכתיבת התקנות כי הייתי בין הכותבים . אבל לא הייתי עוד חבר בגדוד . חבר הייתי מיום שהלכתי לעיןחרוד, לגדור ממש . " עד עכשיו כמעט שאין לנו עדות נוספת לשותפותו של טבנקיו עם הגדוד בהקמתו, אבל מצאתי במכתב, שכתב אחד מראשי הגדוד, יהודה אלמוג, ) קופלביץ 1 ( ללביא ב ,1947 לאחר קריאתו את ספרו של לביא, "מגילתי בעיןחרוד" . המכתב מעניין מאוד וארוך . במכתב זה כותב יהודה : "בית יצחק טבנקיו שימש לנו, לאנשי הגדוד, שהיינו בראשהעין, כמרכז . המרפסת שלהם ברחוב אחדהעם, שימשה כאכסניה לכל הבחורים מהגדוד . לטבנקין והמנוחה אוה, לא פעם הפריעו . " נשאלת השאלה, טבנקיו בסוף ,1921 מדוע עזב את פעילותו המרכזית במזכירות ההסתדרות והוועד הפועל של אחדותהעבודה והלך לעיןחרוד ? אין ספק שהצעד הזה היה צעד קשה ביותר, הוא היה אז בן 34 רחוק מבחינת הגיל מאנשי הגדור . והלך לא יחד עם קבוצה, אלא פחות או יותר כיחידי . למר, עשה את הצעד הזה ? רק משום רצונו לחיות בהתיישבות, משום שהעדיף חיים בישוב חקלאי כפי שמדגישה אניטה שפירא בספרה ? אם כן, מוכרחים לשאול את השאלה, מדוע דווקא לעיןחרוד ולא לקבוצה אחרת ? האם הלך לעיןחרוד דווקא בשליחותה של אחדותהעבודה, כדי לרסן את הגדוד, כדי להשתלט עליו, או כדי להשרות עליו מרוחה של אחרותהעבודה ? הן כך כתב יונתן שפירא בספרו, וכן שבתאי טבת בספרו על בןגוריון, וכך חשבו רבים אחרים מאנשי הגדוד באותו זמן . כל אלה העריכו שטבנקין בא לעיוחרוד בשליחות מטעם אחדות העבודה כדי להשתלט על הגדוד . אפשר להוכיח היום, ולצערי לא אספיק לעשות זאת
|
|