תרומתה של דגניה לתנועה הקיבוצית

עמוד:11

ולא רק "לוווג אמנם צר, אך אידיאלי", כפי שהתבטאו חברים באסיפת הקבוצה . אולם בחזונם האמינו, הם וממשיכי דרכם, כי "הדרך הזאת . . . ) היא ( הדרך בשביל ההמונים, בשביל עמנו ובשביל האנושות כולה", כפי שאמר ברץ באותה פגישת הקבוצות בשנת תרפ"ג . "אבל ברור לי", גם הוסיף, "שלפי שעה אין 'ההמונים' . . . מסוגלים עדייו ברובם לחיים משותפים" . אולם מופת הקבוצה יביא לגידול מתמיד של מספר האנשים החיים בקבוצות . כמו כל אליטה, הרואה את עצמה כחיל חלוץ או כמגשימר, של חברת העתיד המתוק­ נת בהווה, פיתחו אנשי דגניה והקבוצות, יחד עם תודעת שליחותם, גם מידה של רגשי עליונות לגבי יתר בני­אדבו, אשר טרם הגיעו אל אותה רמה רעיונית, המאפשרת גם להם להצטרף אל מגשימי אידיאל הקבוצה כצורת חיים עילאית, לפי דעתם, וכבר אהרון דוד גורדון ייסר את חברי הקבוצות במאמרו "חשבוננו עם עצמנו" משנת תרע"ו ­ ,1916 עם כותרת המשנה שנתן לו : "אידיאלים, שאיפות מעשים ­ ואדם אין" . במאמר זה מאשים א . ד . גוררון את חברי הקבוצות על "נקיות הדעה המצויה מאוד בקרב בני העליה שלנו והמשמשת בתור מגולה בדוקה לשמירת הנשמה בטהרתה . . . " משום נקיות דעת זאת, אף לא נתנו אנשי הקבוצות את דעתם על חלקים גדולים של הישוב היהודי העובד בארץ . אופיינית מבחינה זאת הוא הסיכום ל­ 13 שנות קיומה של דגניה, אשר פורסם במאסף "הקבוצה" . בסיכום זה מציין מחברו, כי במשך תקופה זאת נרשמו בפנקסי העבודה של הקבוצה 415 שמות והוא מוסיף בסוגריים : "מלבדהמון ספרדים ותימנים, שעבדו יום­יומיים ולא נרשמו שמותיהם" . הביטוי : "המון ספרדים ותימנים", אינו רק מצביע על המרחק החברתי והתרבותי העצום בין אלה לבין חברי דגניה, אלא יש פה ללא ספק גם מידה של התנשאות, בחינת אלה עדיין אינם מסוגלים להבין כלל את הרעיון הנעלה שלנו . על תחושה זאת של נבחרים והסכנות הכרוכות איתה, ביקש כידוע, שלמה לבקוביץ' ) לביא ( להתגבר על­ידי רעיון הקבוצה הגדולה . לבקוביץ' שלל את רעיון הבחירה עד כדי שנאה ובלשונו הבוטה תיאר את הנבחרים כ"אספמוף הגרוע ביותר" . רעיון הקבוצה הקטנה ברעיון הקבוצה הגדולה והפתוחה, ראו חסידי הקבוצה הקטנה במשך שנים ניגוד גמור לרעיון הקבוצה הקטנה . שקולניק ) אשכול ( אמנם טען עוד בשנת תרפ"ג, כי "קבוצה קטנה אינה קיימת בתוך אידיאה מיוחדת . . . יש רעיון אחד לקבוצה ולא שני רעיונות", אולם חברים רבים תיארו את רעיון הקבוצה הגדולה ממש ככפירה בעצם רעיון הקבוצה . לדעתם, הקבוצה הגדולה היא מכונה גדולה וקואופראציה גדולה, אשר בראשה עומדת "הנהלה מיכאנית", והיא יוצרת יחסים מנוכרים בין בני­אדם . רווח והצלה באו לרעיון הקבוצה הקטנה בשנות ה­ 20 וה­ 30 מחניכי תנועות הנוער הציוניות, כנ"ל . בשביל צעירי "השומר­הצעיר", "עצם מהות הקיבוץ הריהו השיתוף הגמור, הנובע לא מתוך סיסמאות סוציאליות, כי אם מתוך בחינה נפשית ידועה", ובתקופת ביתניה עילית קבע מאיר יערי, כי, "הקומונה לא תתקיים בלי קשר יותר עמוק בין חבריה" . צעירי השומר הצעיר מתחו עם בואם ביקורת קשה על הקבוצות הקיימות בארץ, שבהן השיתוף הוא בעיקר ביצור ובצריכה בלי שיתוף מעמיק נפשי בין חבריהם . רוב הקבוצות, כידוע, נתפרקו או הפכו למושבי עובדים . מידת מה של קירבה אל מושגיהם הם על הקיבוץ, דימו צעירי השוה"צ למצוא רק בדגניה . זאת לא בגלל סדרי השיתוף שלה, ­ דגניה טרם הנהיגה אז את השיתוף בצריכה לכל חברי הקבוצה, ­ אלא בגלל ר ו ח השיתוף, אשר היתה שורה על קבוצה זאת, בעלת הקשרים הנפשיים החזקים בין חבריה . רעיון הקבוצה הקטנה, שבו החזיקו בשנות ה­ 20 עדיין מספר קבוצות, קיבל חיזוק וביסוס אידיאולוגי חדש ומקיף יותר עם עלייתם של צעירי "גורדוניה" . אלה הדגישו מחדש את אופיה האורגני של הקבוצה הקטנה מול הקיבוץ הגדול "המיכאני" . בתזיסים על מהות הקבוצה שראו אור בראשית שנת 1931 קבע פנחס לוביאניקר ) לבון ( , בין היתר, כי דרושה התאמה אישית מלאה בתור תנאי קודם לכל בנין חיי הקבוצה . בשביל אנשי "גורדוניה" עמד ונפל בנין השקפתם הקבוצתית, עם 11

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא