תרומתה של דגניה לתנועה הקיבוצית

עמוד:10

ברל כצנלסון במכתבו אל חברי דגניה לרגל חצי יובלח של הקבוצה . אף כי ברל כצנלסון כאילו תמה, ללא יכולת להסביר תופעה זאת, נדמה לי, כי התשובה על שאלתו הרטורית מצויה בקטע אחר של אותו מכתב, שבו הוא כותב, כי "בקורת רוח הייתי מבקר במעונכם המרעיף חמימות משפחתית, בהירות עלומים ואף משהו חסד אמהי . מתי זכה בימינו ההם מעון פועלים להרגיש על כתליו, על שולחן ערוך מגע ידה הרף של אשה חברה ? " במשפטים אלה נתן ברל כצנלסון תיאור פיוטי משהו לליכוד החברתי, ליחסי הרעות, להרגשת הבית אשר בהם הצטיינה דווקא "הקומונה החדרתית", ואחר­כך קבוצת דגניה . ביחסי רעות והרגשת בית אלה, שנמשכו גם לאחר שמרבית החברים הקימו משפחות, טמון הסוד לרציפות קיומה של דגניה, והם גם שהיו בשביל חבריה ובשביל אלה שהלכו בעקבותיה היסוד האידיאולוגי לעצם אפשרות קיומו של ישוב, המבוסס על עקרון השיתוף בכל תחומי החיים . יתר על כן, לפי תפיסה זאת, יש ערך למסגרת חיים שיתופית, אם רק קיימים בין חבריה יחסי רעות וקירבה נפשית, אם קיימת הבנה אנושית עמוקה ביניהם . תפיסה זאת של השיתוף נבעה מתוך דאגה עמוקה למעמדו של היחיד, שמא יבולע לו בתוך הארגון הקולקטיבי שעלול לטשטש את עצמיותו . משום כך, חייבת הקבוצה להיות קטנה, משום שרק קבוצה קטנה יכולה להבטיח את העצמיות הזאת ואת השיתוף האמיתי . כידוע, בשביל אותם הפועלים החקלאים בני העליה השניה, אשר התלקטו לקבוצות, הכיל בתוכו עצם המושג קבוצה גם את שם התואר "קטן" מבלי לבטאו בשמו המפורש ורק כאשר שלמה לבקוביץ' ) לביא ( פיתח את רעיון הקבוצה הגדולה, החלו להוסיף גם את שם התאר "קטן", ולבטאו בשם, דהיינו : קבוצה קטנה . תפיסה זאת של הקבוצה, קסמה לאותן תנועות הנוער הציוניות, כגון השומר הצעיר, הבלאו­וויים, גורדוניה, המכבי הצעיר ועוד, אשר ינקו מעולם המושגים של תנועת הנוער הגרמנית הבורגנית מזה, על מושג ה"גמיינשאפט" ­ החברותא, ורעיונות הסוציאליזם האנרכיסטי נוסח גוסטאב לנדאואר מזה . הקבוצה בארץ נראתה בעיני החניכים של תנועת הנוער הללו כהמשך של הקבוצה או העדה החינוכית, והם סברו, כי רק קבוצה או קיבוץ, אשר נוסדו על­ידי גרעין חברתי, שהתלכד בתנועת הנוער, יש לו יכולת קיום . בגרעינים אלה נוצרת, כך סברו, אותה קירבה אנושית, ההופכת את מערכת היחסים בין בני­אדם לאורגנית, דהיינו לקשר נפשי ביניהם . רעיון הקבוצה הקטנה הניח ביסודו של דבר, כמו אולי כל האוטופיות החברתיות, את קיומה של חברה סטאטית ושל מצב חברתי אידיאלי עומד וקיים . אולם, במשק, ובפרט במשק הציוני, פועל העקרון הדינאמי של הצמיחה והגידול המוכרח להתנגש באידיאל של חברה אוטופית כגון הקבוצה הקטנה . "הקבוצה דורשת צמצום והמשק ­ הרחבה", קבע ברץ עוד בפגישת הקבוצות בדגניה בשנת תרפ"ג ­ 1923 . כידוע, ניסו אנשי דגניה להתגבר על סתירה זאת, על­ידי כך שהגבילו את המשק בתחומי אפשרויות העבודה והקיום של כ­ 20 משפחות בערך . משום כך החליטה קבוצת דגניה לוותר על חלק מאדמתה ולהסתפק בכ­ 1,800 דונם, שאותם ניתן יהיה לעבד מבלי להזדקק לעובדים זמניים ושכירים . כידוע, המציאות טפחה על תכנית זאת . ההתרחבות המתמדת של המשק בכל הקבוצות ואף צרכים חברתיים, הפריכו את חלום הקבוצה הקטנה הזאת . בעיית העובדים השכי­ רים העמיקה אותן כל השנים . יש בוודאי גם להטיל ספק, אם קיבוץ או תנועה קיבוצית, המתבססים על יסוד של קשרי רעות והתאמה בין החברים, יכולים להפוך את הקיבוץ לצורת חיים המתאימה להמונים, משאת גפשה של התנועה הקיבוצית על כל זרמיה בשנות ה­ 20 וה­ 30 לפחות . חברי דגניה הגיעו אמנם כבר בראשית דרכם לידי מסקנה, כי "את קבוצת דגניה אי­אפשר ) בינתיים ( לעשות לדוגמה ישובית, ) ז . א . התיישבותית ( וכי פה האלמנט קשור מאד", והם הטילו ספק אם הם יכולים להיות "יוצרי שיטות להמונים גדולים", 10

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא