|
|
עמוד:8
חוסר הברירה, שלילת הגולה היתה, בתפיסתו ובאישיותו, מודעהוז שהיה לה, עבורו, תוקף של פרוגנוזה אובייקטיבית, זו לא היתה עבורו דוגמה המחייבת פאנאטיות, המעוורת את עיניו מלראות את מצוקותיה של המציאות היהודית החיה, אף שלא האמין בנצח קיומה הגלותי . לא פעם נזקק, בהרצאותיו ובשיחותיו הרבות, לפרשת "עבודת ההווה" ומאבקם של ציבורי יהודים על זכויות ועל תנאי קיום בגלויות השונות . לא אחת שמעתי מפיו : ודאי, צריך לעזור לכל יהודי ולכל ציבור יהודי במאבקים נגד קיפוחים, אנטישמיות ורדיפות, אבל מי שתושב שזה יציל את קיוס היהודים לדורות ט ו ע ה . יחסו אל כל הארגונים, הקונגרסים וגילויי העזרה ההדדית של חיי היהודים בגולה היה ער וחם . לא אחת היה מצביע בגאווה ובהרגשתערך על החיוניות היהודית, בריבוי צורותיה, כעל עדות לסיכויי עמידתו בפני הסכנות, וכעל אישור אובייקטיבי לזכות קיומנו . אין צורך להוסיף, כי ראה בכל גילוי של אנטישמיות אות קלון, םימן היכר להסתאבות חברתית וניוון מ סרי של כל יחיד וכל ציבור הנגוע בה . אולם, מראשית חייו התנועתיים לא נטל עליו מעולם אחריות לאמונה ביציבות הישג כלשהו מהישגי הקיום הגלותי . בשיחות עם אישיתנועה, מדריכי נוער ומנהיגי יהדות בגולה היה חוזר ומזהיר לא אחת : אל תקתו עליכם אחריות לאשלייה, כי מה שיציב היום בכלכלה, במעמד מדיני, בתרבות של הגולה ימשיך להתקיים לאורך שנים . אין לבנות את עתיד היהודים על המשך אפשרותו של הקיום הגלותי ! רבים מן היושבים כאן היו עדים לסקרנותו הבלתינדלית של טבנקין בגורלו האישי והמשפחתי של כל עולה חדש, של כל חברקיבוץ חדש, מראשוני העולים ממזרח אירופה, חלוצי העלייה הגרמנית ממשפחות מתבוללות, חניכי "החלוץ הצעיר" בסוריה ועיראק, עד ראשוני העולים הבודדים מארצות הברית, וחלוצי העליה החדשה מבריתהמועצות . שוב ושוב היה מסכם : הנה, כזה הוא הגורל היהודי . איש איננו מת במקום שנולד אביו, נכד איננו מדבר בשפת הסבא; הוא הדין בפרנסות, בתרבות, בדעות הדבר היציב היחידי בחיי כל שבטי היהודים האלה הוא איהיציבות, העקירה וסכנת ההשמדה . כאן באה לביטוייה הבלתיאמצעי "שלילתהגולה", ושלילה זו היא המטילה אחריות משעה שנוכחנו לדעת את מלוא אימתה . שלילת הגולה הזאת היתה ביסודה של "הציונות הפרינציפיונית" בה דגל טבנקין הצעיר בסניף פועליציון בווארשה, בוויכוחיו עם "הציונות הפרוגנוסםית" של ברוכוב וחסידיו * מעבר להבדלי טרמינולוגיה היתה כאן התודעה הבוערת, שאין לחכות ל"תהליך הםטיכי", אין להשליך את היהב על "פרוצסים", אלא יש ליזום ולהתארגן לציונות של הצלה . ואפשרות ההצלה קשורה בקשר ההיסטורי החיוני והרצוף שבין עם ישראל לארץ ישראל .
|
|