|
|
עמוד:14
12 ג'יימס בולדווין זועקת "לא ! זה שקר ! כמה ממורמר אתה ! " – אלא שאני כותב את המכתב הזה אליך , כדי לנסות לומר לך דבר מה על האופן שבו עליך לנהוג בהם , כיוון שרובם עדיין לא באמת יודעים על קיומך . אני מכיר את התנאים שנולדת לתוכם מפני שהייתי שם . בני ארצך לא היו שם, ולמעשה הם עדיין לא הגיעו . סבתא שלך דווקא כן הייתה שם, ואיש מעולם לא האשים אותה במרירות . אני מציע שהחפים מפשע ישאלו אותה . אפשר למצוא אותה בקלות . בני ארצך גם על קיומה שלה אינם יודעים, אף שכל חייהם היא עבדה עבורם ) . והנה – נולדת . הנה באת אלינו, לפני חמש-עשרה שנה בערך . ואף שלהוריך ולסבתך היו כל הסיבות שבעולם להיעצב למראה הרחובות שהם הובילו אותך בהם, למראה הקירות שהם שיכנו אותך ביניהם – על אף כל זאת הם לא נעצבו . כי למולם היית אתה, ג׳יימס הגדול הקרוי על שמי – תינוק גדול היית, לא כמוני – ובאת להיות נאהב . להיות נאהב, ילד – חזק, מיד ולעד ; כדי לחשל אותך לקראת עולם נטול אהבה . עליך לזכור זאת : אני יודע שהדברים נראים לך היום שחורים מאוד . הם נראו רע גם ביום ההוא . כן, רעדנו מפחד . אנחנו עדיין רועדים, אבל אלמלא אהבנו זה את זה איש מאיתנו לא היה שורד . וכעת עליך לשרוד, מכיוון שאנחנו אוהבים אותך, ולמען ילדיך וילדיהם שלהם . הארץ התמימה הזו הושיבה אותך בגטו, ולמעשה קיוותה
|
|