|
|
עמוד:9
9 ש ת י ת ר נ ג ו ל ו ת ר ב ו ת ע ל ב י צ ה הקלינית התקבלה במהירות בחוג המקומי . מאמצע שנות העשרים ועד לאמצע שנות השלושים הייתה האסכולה הפסיכואנליטית הבריטית מזוהה, רובה ככולה, עם החשיבה הקלייניאנית, אולם יתה להשתנות הפופולריות הגורפת שזכתה לה קליין עתידה הי באמצע שנות השלושים . לאחר שקליין הציגה את התאוריה שלה במאמר הנזכר לעיל, הפך 1935 בדבר "העמדה הדיכאונית" בשנת היחס אליה מצד אנשי מפתח בחברה הבריטית לעוין : אדוארד גלובר, סגן נשיא החברה הבריטית שנמנה בעבר עם תומכי קליין "ציון דרך בספרות האנליטית, והכריז על ספרה הראשון כי הוא הראוי לעמוד בשורה אחת עם כמה מעבודותיו הקלאסיות של פרויד ( , החל לפנות ,195 עמ' 1986 Grosskurth, עצמו" ) מצוטט אצל ( : בספר 9791,סגל בחריפות נגד התאוריות שלה ונגדה אישית ) שפרסם כעבור חמש שנים כתב עליה, בלי להזכיר את שמה, כי היא ,סיירס אנוכית, רודנית ונגועה ברגשות גדלות" ) מצוטט אצל "אם ( . זאת, במקביל לאנליזה שערך גלובר לבתה של קליין, 1991 הפסיכיאטרית ד"ר מליטה שמידברג . שמידברג, עם בעלה ואלטר ) שהיה חברו של פרויד בווינה ( ועם האנליטיקאי שלה גלובר, פיתחו מפגש מקצועי של החברההרגל לתקוף את אימהּ של שמידברג בכל הבריטית . אווה רוזנפלד היגרה כאמור מווינה ללונדון . היא שקעה בדיכאון עמוק, שנבע גם מחיים רצופי אסונות . בווינה הייתה רוזנפלד בית אצלו : - מטופלת במשך שנתיים אצל זיגמונד פרויד והייתה בת אנהלאחר הפגישות הייתה נכנסת לחדר האורחים לכוס תה עם בתו, ( . בהיותה ערה למתח שעורר שמה של 412עמ',1102, מולינו ) מלאני קליין בבית משפחת פרויד, בשל התיגר שקראה על התאוריות של אנה, כתבה לפרויד כדי לקבל את ברכתו לאנליזה אצל קליין, פי-על- וזה השיב לה בניסוח מעורר האשמה המצוטט לעיל . אף , רוזנפלד הייתה נחושה בדעתהשפרויד לא נתן את ברכתו המיוחלת והחלה באנליזה אצל קליין . פרויד עצמו מעולם לא סלח לה על כך ;
|
|