|
|
עמוד:5
היא . . . אנליזה פסיכו חסר תקדים ויחיד במינו רוע . . . חגיגת הפצעתו של העצמי, אי בתולדות היקום, מודעות להמשכיות החוויה המתגלמת ביישות ייחודית, כזאת שמעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה עוד . האחרים, כעדים לייחודיותו של האדם, מאששים נס זה, ממש כשם שהעצמי מעניק משמעות לאינדיבידואליות של האחרים ולייחודיותם . . . , אִשרור הדדי ומתמשך של שניאנליזה מטי בפסיכוזהו היסוד הדר דבר העושה את הפסיכואנליזה, עצמיים בלתי-תלויים אך קשורים, על שעותיה הארוכות ומחירה העצום, לחוויה משתלמת ומיוחדת מגדירה וחוגגת הן את ייחודיותו המשתנהאנליזה . הפסיכו במינה העצמי ניצב של העצמי והן את המשכיותו לאורך הזמן והחוויה . אפוא כתגובה לטבעו המהותי של הזמן, ולהפך . הננו עדים לאחרים והיקום והאחרים הנם עדים לנו . הם יהיו שם תמיד, תהא שהייתנו בזמן ובחיים קצרה ככל שתהא . זה מזכיר לי את השורות מתוך שירו של אלפונס דה למרטין, "האגם" : אין נמל לאדם, אין חוף לזמן ; ונו ! הוא חולף, כמ ג'ייקוב ארלו התכתבות אישית
|
|