|
|
עמוד:13
13 שתי פנורמות ומשפחתיים ( אנונימיים ופרטיים ) , תצלומים מהאוטוביוגרפיה האישית של האמן, שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה בגרמניה המזרחית ובבגרותו עבר למערב גרמניה ; ולצידם אזכורים של רגעים היסטוריים פוליטיים בתולדות האומה הגרמנית, תצלומי חובבים, דמויות איקוניות ודימויים פופולריים מעיתונים ומגזינים, תיעוד התנסויות אישיות וקולקטיביות, פורנוגרפיה - גודש עצום של קיטש ומוות - וכן רפרודוקציות ועיבודים של יצירות האמן עצמו . בין המקורות ישנם גזירי עיתונים וגזירי מגזינים, גלויות ותצלומים מתקופות שונות שנעשו על ידי צלמים אנונימיים ועל ידי ריכטר עצמו . אלו מציגים מגוון גדול של טכניקות צילום, בהן תצלומי בזק, רפרודוקציות ( תצלומי ציורים ) , סוגים שונים של תצלומי סטודיו ותצלומים מעובדים . חומרים הטרוגניים אלו מופיעים באטלס זה לצד זה, על פי עקרונות שונים, ללא סדר כרונולוגי, היררכי או אחר . בכל לוח נבנית מערכת שבה הפרטים מתייחסים זה לזה, לעיתים סביב מוטיב משותף, והצטברות הלוחות מבנה מבט-על מקיף על המערכת כולה . תהליך העיבוד שלהם כלל מיון, עריכה ותצוגה של כמה דימויים על גבי לוחות במבנה מרושת ( grid ) , שיטתי ומסודר, שמאפשר מבט-על על הקבצים הסימטריים . ההצלבה בין הדימויים בלוחות יוצרת מערכת חזותית פרטית וקולקטיבית בו-בזמן . ההיבט הפרטי של המערכת כולל גם אזכורים לעבודתו של ריכטר עצמו כצייר, כלומר רפלקסיה שהיא לא רק אוטוביוגרפית, אלא גם ארס-פואטית, שכן מחוץ לפרויקט ה אטלס , המדיום שבו עובד ריכטר בעיקר הוא הציור, בדיאלוג ייחודי לו עם המדיום של הצילום . כך מופיעים בין התצלומים הכלולים בפרויקט ה אטלס גם אלו שהיוו עבורו נקודת מוצא, בעיה או אתגרים חזותיים ומדיום מתווך לעבודתו כצייר . כך גם ניתן לחשוב על עומס הדימויים שמופיע על כל לוח ועל העומס שנצבר במערכת כניצחון על מצב הריק של הבד הלבן שמאפיין את רגע תחילת הציור .
|
|