|
|
עמוד:8
8 שמעון לוי גדלתי בבית אוסטרו-גרמני, כלומר לא ממש יקי למהדרין . הוריי דיברו גרמנית ביניהם ועברית איתי, אבל דֶטה, דודה שגרה איתנו וטיפלה בי באהבה רבה, דיברה כמעט רק גרמנית . כך נעשו לי הדו-לשוניות והתרגום טבע שני . בירושלים, בשכונת רחביה שבה גדלתי, ממילא הייתה הגרמנית שפת הרחוב . בגילי המתקדם אני עדיין מתפלא איך אין למבוגרים בשכונה מבטא גרמני-הֶסי או אוסטרו-וינאי בעברית . לתיאטרון הגעתי דרך הצגת ספר בראשית של ביאליק שביימה חמדה סמולר . מעשה בילד שנחטף לשרת 50 שנה בצבא הצאר הרוסי . ואני, בכיתה ד, שיחקתי את האב המתאבל על ילדו . במונולוג הלא ארוך הזדהיתי לגמרי עם האב האומלל וקרעתי את אולם בית הספר "בית הילד" בזעקות השבר החנוקות שלי . האימהות בקהל הלא גדול בכו, האבות מחו דמעה חרישית . הצלחה מסחררת . מייד אחריה פרשתי - ממשחק ! - בשיא . חזרתי לבקר בעולם המשחק, כסטודנט בחוג לאנגלית, בהפקות שהעלה באוניברסיטה העברית מורי ורבי פרופ' אריה זקס . שיחקתי בתפקיד המשני לגמרי של גנב העוגיות ב אליסה בארץ הפלאות , אבל דווקא אני צולמתי בשער ה"ג'רוזלם פוסט" . הייתי משרת ד ( "גבירתי, המרכבה מוכנה ! " ) ולפעמים עציץ ג בתסכיתי הרדיו שביים רובין מורגן, הבמאי הוולשי ואשף הרדיו, וגם ממנו למדתי, לאו דווקא לשחק אלא לביים לרדיו, מה שאכן הרביתי לעשות בהמשך . בדיעבד הבנתי משהו נוסף על הקשר בין תיאטרון לתרגום . הספר הראשון שתרגמתי עם דפנה, אשתי אז, היה אנטומיה של הדרמה 2 המוכר כספר יסוד בתחום זה, כלומר מאת אלן ריינולדס תומפסון, תחום המחזות, כלומר מה שכתוב . עדיין לא תיאטרון . ובאמת, אחרי שתרגמתי לתיאטרון "הבימה" את בוסמן ולֶנה ( Boesman and 2 . אלן ריינולדס תומפסון, אנטומיה של הדרמה , תרגום : שמעון ודפנה לוי, ירושלים : מאגנס, תשל"ו .
|
|