|
|
עמוד:14
14 זיגמונד פרויד זיכרונות של חולה עצבים כולל נספחים ותוספת הנוגעת לשאלה : "באילו נסיבות ניתן לכלוא בבית חולים לחולי נפש אדם הנחשב לא שפוי בניגוד לרצונו המוצהר ? " שרבר ראה בספר חלק ממאבק אישי, משפטי ואזרחי על זכויותיו . בהקשר זה ראוי לציין שהוא הניח על שולחן בית המשפט 23 עותקים של ספרו, והספר נדון בהרחבה בדיונים המשפטיים . נוסף על כך, הכילה המהדורה המקורית של הספר ( בניגוד לאחת המהדורות הרווחות של הספר בגרמנית ) את הדוחות הרפואיים שכתב ד"ר ובר לבית המשפט ; את שִחזור הסיבות לעתירתו של שרבר, שאותן הפנה דרך עורך הדין שלו לבית המשפט במאי 1900 ; ואת פסק הדין עצמו שהתקבל שנתיים מאוחר יותר . במהדורה עברית זו בחרנו להוסיף את תרגום הנספח לספר . מדובר בטקסט טכני מאוד, יש שיאמרו משעמם, אך הוא בא להוכיח את אשר ביקש החולה להביא בפני בית המשפט : אני, דניאל פאול שרבר, מניח את העותקים מספרי לפניכם, אני לא מוותר על הזהות המשוגעת שלי, אך בה בעת אני מוכיח לכם, בטקסט רהוט שאני מחבר תחת צו אשפוז בבית החולים וכמעט ללא גישה למסמכים משפטיים, שהתבונה שלי לא נפגעה וקיים בי צד רציונלי המעיד כאלף עדים על כך שאני יכול לנהל את ענייניי בעצמי מחוץ לכותלי המוסד שבו אני כלוא . שרבר משתגע בסוף המאה ה- ,19 וזו גם התקופה שבה מסתיים הנרטיב שפוקו טווה בספרו תולדות השיגעון בעידן התבונה . אם קודם לכן נתפסה כל התבטאות של המשוגע כ"סלט מילים", הרי שעתה חל מהפך כפול : ( 1 ) החלה התעניינות חלקית של הממסד
|
|