|
|
עמוד:12
12 זיגמונד פרויד שרבר, ביקשו לספר את סיפורם האישי באופן מפורט יותר . גישת הכרטיסים הדיאגנוסטיים היא אנטיתזה לתיאורי המקרה העשירים של פרויד, והיא שתאפיין את פרשני שרבר ו"מקרים" אחרים בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה . תנ"ך האבחנות של הפסיכיאטרים, DSM-ה , הושפע מאוד מגישה זו וירש ממנה מאפיינים רבים של מיני מחלות, והיא הטביעה את חותמה על הפסיכיאטריה המודרנית עד כדי כך שפסיכיאטרים בני זמננו העלו את הטענה הטאוטולוגית שעובדה זו מוכיחה את תוקפן של הדיאגנוזות של קרפלין . במאמר שפרסם הפסיכיאטר פרנץ באומאייר ( Baumeyer ) ב- ,1956 הנקרא בפשטות "מקרה שרבר", הוא מביא את דוחות בית החולים שנשתמרו במוסדות ששרבר היה מאושפז בהם . הדוחות האלה מכילים את כל הפרטים הרווחים בכרטיסים הדיאגנוסטיים . מהדוחות עולה כי שרבר היה מלא מרירות כלפי האחים שטיפלו בו, ואפילו מתוארים שם עימותים פיזיים בינם לבינו . באחד הכרטיסים מדצמבר ,1895 למשל, נכתב שהוא מסרב לדבר אך מדי פעם שואג 8 ונדמה שקריאות אלה דרך החלון "אני הוא שרבר, נשיא הסנאט", באו להזכיר לאלו שטיפלו בו את מעמדו הבכיר . שרבר היה מוטרד מאוד מהאופן שבו תיארו אותו, מהאופן שבו "רשמו אותו" ועל אודותיו, ולמעשה, מהאופן שבו פירשו אותו . בחלק שדן בתהליך הפיכת גופו לגוף נשי, הוא מתאר איך התעמרו בו הקרניים ( נשמות המתים ) , והיו קוראות לו ( באנגלית במקור ) Miss Schreber . ועוד הן אמרו לו : "למעשה, אותך יש לתאר [ לייצג ] 9 כמי שנתון להפקרות תאוותנית" . בהערת שוליים למשפט זה כותב שרבר שהמושג "לייצג" ( darstellen ) , כלומר לייחס לדבר או לאדם חזות שונה מטבעו 8 . Franz Baumeyer , " The Schreber Case ," The International Journal of Psycho - analysis 37 ) 1956 ( : 63 Schreber , Denkwürdigkeit , p . 94 . 9
|
|