|
|
עמוד:11
11 מקרה שרבר קיימים יצורים הרושמים את מחשבותיו, את הדיאלוגים שהוא מנהל עם אנשים אחרים, ובחריצות רבה הם אף מעתיקים את כל הספרים והחומרים הכתובים הנמצאים בסביבתו . שרבר אינו יודע דבר וחצי דבר על יצורים אלה . אך ככל הנראה מדובר ביצורים חסרי תבונה . שרבר משער שבאמצעות רישום מדוקדק של כל מחשבותיו הם מתכוונים למצות אותן . אך מצב כזה אינו אפשרי, אומר שרבר, שכן מחשבתו של אדם אינה ניתנת למיצוי : תמיד מופיעות מחשבות חדשות . כאשר מחשבה של שרבר נשנתה, הוא היה שומע את הקרניים - הגילויים של עצבי האל - אומרות : "כבר יש לנו את זה", היינו, הן הצהירו שהן כבר רשמו את המחשבה הזאת בעבר . שרבר כותב שסבל מעינוי זה במשך שנים, אחד מני "ניסים" רבים שמהם סבל, אך לאחר מכן התרגל לכך . "שיטת ההעלאה על הכתב" לא הייתה נהוגה רק בכוכבים מרוחקים, אלא גם בבתי החולים שבהם היה מאושפז שרבר שנים כה רבות מחייו . הנציג המובהק ביותר של הפסיכיאטריה הגרמנית באותה תקופה, אמיל קרפלין ( Kraepelin ) , שִכלל את שיטות הרישום הללו במסגרת "כרטיסים דיאגנוסטיים" ( בגרמנית הם נקראו Zä hlkarte , כרטיסי רישום ) , שבהם היו נרשמים נתוניו האישיים של החולה ( שם, גיל, מקצוע וכו' ) , נתונים פסיכיאטריים ( אטיולוגיה, תורשה, היסטוריה של המחלה, וכו' ) ומידע נוסף ( בעיקר הערות פורנזיות והערות אנטומיות ) . השלטון יזם עריכת רישומים מהסוג הזה כחלק ממגמה כללית יותר של פיקוח על האזרח, וכבר באמצע המאה ה- 19 הייתה דרישה הולכת וגוברת לספק מידע סטטיסטי אמין לגבי החוסים במוסדות פסיכיאטריים . הדרישה הזאת הטילה עבודה רבה על פסיכיאטרים ואנשי כוח העזר הרפואי, וקרפלין שם לו למטרה לשכלל את הקטגוריות הפסיכיאטריות ולצמצם אותן כדי שהעבודה תהיה יעילה יותר . כך יכלו פסיכיאטרים, לאחר שנים של אימון ותרגול, לסכם את תולדות חייו ומהות המחלה של אדם באופן סדיר וחסכוני . לא מפליא אפוא שרבים מהחולים, כמו
|
|