|
|
עמוד:10
10 זיגמונד פרויד משפחתו של שרבר שסבלה מהפרסום המיותר הזה . יונג התייחס ל זיכרונות בחיבור שעסק בבירור הסימפטומים של הפסיכוזות ב- ,1907 ודרכו התוודע פרויד לשרבר . יש לזכור שבמשך ארבעה חודשים, בין 1885 ל- ,1886 השתלם פרויד אצל הנוירולוג הצרפתי המפורסם ז'אן-מרטין שרקו ( Charcot ) , שגרס שדבריו של המשוגע אינם אלא רעשיהּ של מכונה מקולקלת, היינו, דבר מה שאין טעם לחפש את פשרו . אולי יש משמעות לכך ששרקו היה תלמיד של פיליפ פינל ( Pinel ) , ועבד אצלו במבנה שעבר הסבה מבית סוהר לבית חולים : מעבר זה גם סימל את המעבר בהתייחסות למחלת הנפש ממה שפוקו קרא לו "אינטואיציה מוסרית" לשיח רפואי, כלומר מעין תחושה מוסרית שמנחה את הדיון על מה נורמלי ומה פתולוגי, הנחה מובנת מאליה לרפא את מה שנתפס כפתולוגי, והזכות ( והחובה ) להתערב בחיי המטופל . פרויד, שניסה להקשיב לדברי המשוגע, "חזר אל השיגעון במישור של לשונו, שִחְזֵר אחד מהיסודות החיוניים של חוויה שהפוזיטיביזם גזר עליה שתיקה [ . . . ] הוא חידש את האפשרות 6 גישה זו אכן הייתה לדו-שיח עם חוסר הדעת במחשבה הרפואית" . מרחיקת לכת ביחס לשתיקה שניסה לגזור ד"ר ובר על הפציינט שלו . מקרה שרבר, תיק מספר 02 / 6894 שרבר מתאר ניסים רבים שקרו לו במהלך מחלתו, ולמעשה ליוו אותו גם לאחר שחזר למוטב ובעת פרסום הספר . אחד הניסים שהוא מתאר ב זיכרונות נקרא שיטת ההעלאה על הכתב 7 במקום כלשהו, אולי על כוכב מרוחק, ( Aufschreibesystem ) . 6 . מישל פוקו, תולדות השיגעון בעידן התבונה , תרגום : אהרן אמיר, תל אביב : כתר, עמ' 151 . 7 . 92 . Schreber , Denkwürdigkeit , p
|
|