|
|
עמוד:9
9 מקרה שרבר הוא אומר שברצונו להציע "הצגה, שתהיה מובנת באופן חלקי לפחות, של עניינים החורגים מהטבע, ואשר הידע לגביהם מתגלה 3 כלומר הוא מודע לכך שדבריו אליי מזה כמעט שש שנים" . מוזרים . הוא משתמש במילה "מוזרוּיוּת" כדי לתאר את ההתנהגות שלו . הוא כותב שלא יוכל להבהיר הכול לחלוטין מפני שאין זה ברור אפילו לו, וכדי להבהיר דברים אלה הוא ייאלץ להשתמש בדימויים ומשלים . ולבסוף, לא רק שהוא אינו מצפה שיבינו אותו, ייתכן שהבנה כזאת היא בלתי אפשרית : "במקום שבו נגמרת תפיסת השכל, נפרש שטחה של האמונה ; חייב אדם להתרגל לכך שישנם דברים אשר חרף העובדה שאין הוא מבין אותם - דברי אמת 4 נדמה שדבריו מהדהדים את דבריו של הפסיכיאטר האנטי-הם" . פסיכיאטרי, ר"ד לאינג, המופיעים כאן כמוטו : "מה נדרש מאתנו ? להבינו ? תוכן חוויית הסכיזופרני לגבי עצמו צריך להישאר בלתי מובן לנו . וכל עוד אנו בריאים והוא מטורף, כך אמנם זה יישאר . הבנה כמאמץ להגיע אליו ולתפסו, בעוד אנו נשארים בתוך עולמנו ושופטים אותו לפי הקטגוריות שלנו ( שאינן עשויות עבורו ) - זאת 5 אין הוא דורש ובכך אין הוא רוצה" . כאשר התפרסם ספרו של שרבר ניסתה משפחתו לקנות את כל העותקים של הספר ולהשמידם . בינתיים כבר נתגלגל הספר לידיהם של פסיכיאטרים שגילו בו עניין רב, והוא אפילו סוקר בספרות המקצועית בעשור הראשון של המאה ה- 20 . פאול מוביוס ( Mö bius ) , נוירולוג ופסיכיאטר, השווה את הזיכרונות ל ווידויים של רוסו . מנגד, גוסטב אשפנבורג ( Aschaffenburg ) , שמאוחר יותר התפרסם, בין השאר, כמתנגד חריף של הפסיכואנליזה, תקף את הספר בחריפות, וכמו רופאו של שרבר, ד"ר גידו ובר, חש צער עבור 3 . שם, עמ' 2 . 4 . שם . 5 . לאינג, האני החצוי , עמ' 25 .
|
|