|
|
עמוד:8
8 זיגמונד פרויד לא רק שירה קריפטית, שרבוטים והטחות ראש בקיר, כי אם רישום דקדקני, פרטני ומסודר של מגוון הקולות ומרחב ההזיות לאורך שנים רבות על ידי אדם שיכולותיו הקוגניטיביות לא כורסמו כהוא זה על יד המחלה או על ידי הטיפול : במקרה של שרבר, רשימה חלקית - מכות, קשירות, אמבטיות קרות והפגזה של המוח באשלגן ברומי . זיכרונותיו של שרבר הלהיבו את פרויד, כפי שנראה, אבל לא רק אותו . מתרגמיו של הספר לאנגלית טוענים ששרבר הוא הפציינט המפורסם ביותר בתולדות הפסיכיאטריה . מאז חזרו על טענה זו רבים . גם אם לא ברור איך בכלל אפשר לבסס טענה כזו, ניכר ששרבר אכן היה מושא למגוון רחב של פרשנויות . האם הפרשנים השונים האמינו לדברים הרשומים ב זיכרונות ? דומני שאיש לא האמין באמת שאלוהים השתיל עצבים נקביים בגופו של שרבר ; שהרופא הראשון שלו, ד"ר אמיל פלכסיג, קשר נגדו קשר עם אלוהים ועם נשמות המתים כדי לרצוח את נפשו ; שתקופה ארוכה הוא התקיים ללא קיבה ; ושניסים איומים ונוראים התרחשו יום יום בגופו . אך מדוע בכלל בחר שרבר לספר את סיפורו ? הנימוק הראשון שמביא שרבר עצמו לחיבור כרוך בנסיבות אשפוזו : מה שהתחיל כחיפוש אחר מזור לנפשו הפך לאשפוז כפוי, והוא מצא את עצמו אסור בבית החולים זוננשטיין בניגוד לרצונו . כפי שנראה בהמשך, הוא הגיש ערר על ההחלטה . הוא מציין בהקדמה שהוא התחיל בהליכים לשחרורו, וברצונו לחיות שוב עם אשתו ובקרב אנשים מתורבתים . "לכן", הוא מוסיף, "הכרחי לתת לאנשים אלה, אשר יהוו [ עם שחרורי ] את המעגל החברתי שלי, לפחות מושג משוער על הרעיונות הדתיים שלי, כדי שיוכלו לקבל מושג כלשהו על הכורח שלי להתנהג בצורה מוזרה לעיתים, גם אם להבין התנהגות 2 זו לגמרי הם לא יוכלו" . 2 . , Daniel Paul Schreber , Denkwürdigkeit eines Nervenkranken Kadmos Verlag , 1995, p . 1
|
|