|
|
עמוד:14
14 יובל לוריא דמיון משפחתי בין דברים מסוגל להבין מושגים המורים עליהם ? זאת בדומה לשאלה : האם עיוור מסוגל להבין את המושג של צבע ? הרעיון של ויטגנשטיין על המונח ביסוד היכולת שלנו לעמוד על משמעותם של מושגים המשמשים אותנו באופן יום-יומי נועד בראש ובראשונה להציג חלופה לרעיון של אפלטון - על היכולת שלנו לרכוש מושגים על בסיס היכולת להבחין במהותם של דברים . על רקע זה הוגים כגון אדמונד הוסרל ( Husserl ) פיתחו השגות על היכולת הפנומנולוגית של בני אדם לראות מהויות . ויטגנשטיין לא התרשם לחיוב מכך . הרעיון שניחנו ביכולת לראות דמיון משפחתי בין דברים אמור להוות חלופה הכרתית . אולם גם הרעיון הזה הוא בעייתי . איננו מבחינים תמיד בדמיון משפחתי במקרים הרבים שבהם אנחנו משתמשים במושג כלשהו, כגון בשימוש שלנו במושגים כמו עכשיו ואחר כך . יתר על כן, אני סבור שאנחנו נוטים לראות דמיון משפחתי בין המקרים שבהם אנחנו משתמשים באותו מושג מכיוון שאנחנו מורגלים להשתמש בו במקרים מעין אלה . ההרגל הלשוני מקדים במקרה זה חוויה של התנסות לשונית . אולם תובנות פילוסופיות אינן כמו תאוריות מדעיות . גם כאשר הן אינן מסבירות דברים באופן מספק, הן עדיין מעוררות אותנו להעריך את הקושי בהסברת היכולת שלנו להיות שותפים לאחרים באותה הוויה מושגית . מקורו של המושג הכרה, שבאמצעותו אני דן בהבנה אנושית מושגית הנרכשת על ידי התנסות אישית המקנה ידיעה, הוא בביטוי היום-יומי להכיר . אנחנו משתמשים בו, לדוגמה, כדי לומר שאנחנו מכירים את האדם ההולך לפנינו על המדרכה מאחר שאנחנו מזהים אותו כשכן שלנו אבל איננו מכירים את הזר ההולך לצידו . בני אדם בעלי שפה אנושית המכירים את השכן ככזה מסוגלים לרוב לזהותו כשכן . אנחנו משתמשים במושג להכיר גם באומרנו שאנחנו מכירים את השיר המושר כעת ברדיו מאחר שכבר שמענו אותו מושר . על רקע מושגי כזה אנחנו גם עושים היכרות עם שכנים
|
|