תקציר

עמוד:8

מבנה התעסוקה בקיבוץ שונה מן החלוקה באוכלוסייה היהודית . קרוב למחצית אנשי הקיבוץ עובדים בייצור חקלאי ותעשייתי לעומת רבע בחברה היהודית בישראל . פחות אנשי קיבוץ עובדים בשירותים פיננסיים ושירותים ציבוריים, ויותר בשירותים אישיים . השוואת נתוני הרכב משלחי היד באוכלוסייה היהודית בישראל לעומת הקיבוץ מצביע על פער לרעת הקיבוץ, הן בניצול ההון האנושי הקיים, והן בהזדמנויות לעבודה מעניינת ובעלת אתגר עבור החברים . עובדה זאת מוחרפת עקב ההשכלה הגבוהה שרוכשים חברי הקיבוץ . השינויים המתרחשים בקיבוץ נותנים את אותותיהם בעליית שיעור החברים העובדים מחוץ לקיבוצם . המגמות ארוכות הטווח של המשק הקיבוצי מצביעות על הרחבת התעשייה על חשבון החקלאות ועל ירידה בשיעור העבודה בשירותים, או מכירתם לאוכלוסייה מחוץ לקיבוץ ) למשל, טיפול בילדי­חוץ בבתי ילדים ( . מגמה זאת משקפת את המאמץ להתמודד עם המשבר הכלכלי על­ידי הגדלת שיעור העובדים בענפי ייצור והרחבת עיסוקים מחוללי הכנסות, המתבטאת בגידול בענפי עזר . התעשייה הקיבוצית מהווה מרכיב חשוב מכלל התעשייה הישראלית, במכירות, במספר העובדים ובמיוחד ביצוא . התעשייה הקיבוצית מרוכזת בשלושה ענפים עיקריים : הפלסטיקה, המתכת והמזון . ענף הפלסטיק תופס חלק חשוב בכל הפרמטרים אך בולט חלקו ביצוא של הענף . אפשר לציין את המכוונות ליצוא של ענף המזון ושל ענפים קטנים יותר כגון הדפוס והרהיטים . בשנת 1998 היו 360 מפעלים בבעלות קיבוצים ועוד 11 תאגידים אזוריים שבהם כ­ 60 יחידות תעשייתיות . היקף המכירות הכולל היה 9 . 15 מיליארד ש"ח, מתוכם 5 . 12 מיליארד ש"ח במפעלים של הקיבוצים ועוד 4 . 3 מיליארד ש''ח במפעלים האזוריים . סך הייצוא של התעשייה הקיבוצית בשנה זו היה 18 . 1 מיליארד דולר, שהם כ­ 0 / 380 מסך המכירות של המפעלים שבקיבוצים והמפעלים האזוריים . ב­ ,1998 לאחר שלוש שנים של קיפאון בפעילות ושחיקה ברווחיות, חל שיפור ניכר ברווחיות התעשייה הקיבוצית . הנתונים מצביעים על מגמות הפוכות של התעשייה הקיבוצית, הנעשית עתירת עבודה, לעומת התעשייה בישראל ) ובעולם ( , הנעשית עתירת הון ­ במיוחד הון אנושי . הדבר קשור בהתרכזות התעשייה הקיבוצית בענפי הפלסטיקה, המתכת והמזון, התופסים כ­ 0 / 750 מן המכירות לעומת כ­ 0 / 500 בכלל התעשייה הישראלית . שנת 1998 מציינת עלייה יוצאת דופן בהכנסות החקלאים ­ 0 / 20 . 26 במונחים ריאליים ) שינוי נומינלי מנוכה בשיעור הממוצע של עליית המחירים במשק על­פי מדד המחירים לצרכן ( . עד לשנת 1997 נמשכו המגמות שאפיינו את החקלאות הישראלית זה עשור ויותר ומחירי התוצרת החקלאית המשיכו לרדת, יחסית למחירי התפוקות ולמחירי התשומות הקנויות גם יחד . בשלב זה קשה לדעת אם עלייה זאת מסמנת סטייה אקראית או שינוי מגמה . מספר השכירים במשק הקיבוצי גדל במהירות בשנים האחרונות, מ­ 10,800 בשנת 1991 עד ל­ 22,400 ב­ 1995 . מוקד הגידול היה במפעלי התעשייה . אם ב­ 1990 היה שיעור השכירים 0 / 300 מהעובדים, ב­ 1996 היה אחוז השכירים בתעשייה הקיבוצית כ­ 0 / 560 . הסיבה העיקרית לשחיקה ברווחיות התעשייה היא גידול בעלות העבודה, שרובו נובע מהגידול בעבודה השכירה . שכר העבודה לא השתנה, כך שכל העלייה בתשומות העבודה מקורה בגידול מספר העובדים ) השכירים, כי מספר החברים ירד ב­ 0 / 30 . 1 ( . גם הירידה החריפה בהכנסות החקלאים בשנים 5991­ 1996 לא נגרמה רק מן ההרעה בתנאי הסחר, חלק גדול ממנה מקורו בעלייה התלולה בסך תשלומי השכר ששילמו החקלאים עבור העבודה השכירה בשנתיים אלה . ההבדל ברמת הרווחיות הקיים בין המגזרים בחקלאות ­ לטובת הקיבוצים ­ נובע ברובו משיעור נמוך יותר של תשלומי שכר בגלל מספר קטן יותר של שכירים בחקלאות הקיבוצית . מלבד ההשפעות השליליות על יעילות הענפים ורווחיותם ) אשר מוצגים בפרקים על חקלאות ותעשייה ( , מתברר שהקיבוץ חוזר להיות מעסיק גדול של תושבי עיירות הפיתוח . הדבר טומן בחובו סכנה מחודשת של מתיחות בתקופת מיתון, הכרוכה בפיטורי עובדים . יד טבנקין, מארס ,2000 אדר ב' תש"ס

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא