|
|
עמוד:8
התעשייה הקיבוצית מהווה מרכיב חשוב מכלל התעשייה הישראלית, במכירות, במספר העובדים ובמיוחד ביצוא . התעשייה הקיבוצית מרוכזת בשלושה ענפים עיקריים : הפלסטיקה, המתכת והמזון . ענף הפלסטיק תופס חלק חשוב בכל הפרמטרים אך בולט חלקו ביצוא של הענף . אפשר לציין את המכוונות ליצוא של ענף המזון ושל ענפים קטנים יותר כגון הדפוס והרהיטים . בשנת 2000 היו 346 מפעלים בבעלות קיבוצים ועוד 11 תאגידים אזוריים שבהם כ 50 יחידות תעשייתיות . היקף המכירות הכולל היה 2 . 18 מיליארד ש"ח, מתוכם 6 . 14 מיליארד ש"ח במפעלים של הקיבוצים ועוד 6 . 3 מיליארד ש"ח במפעלים האזוריים . סך הייצוא של התעשייה הקיבוצית בשנה זו היה 28 . 1 מיליארד דולר, שהם כ 0 / 400 מסך המכירות של המפעלים שבקיבוצים והמפעלים האזוריים . יש בכך ירידה של כמעט 0 / 20 בחלקו היחסי של היצוא, לעומת מגמת העלייה בשנים האחרונות . לעומת התעשייה בישראל ) ובעולם ( , הנעשית עתירת הון במיוחד הון אנושי הנתונים מצביעים על מגמות הפוכות של התעשייה הקיבוצית, הנעשית עתירת עבודה . הדבר קשור בהתרכזות התעשייה הקיבוצית בענפי הפלסטיקה, המתכת והמזון, התופסים כ V0 75 מן המכירות לעומת כ 0 / 500 בכלל התעשייה הישראלית . לפיכך, הצמיחה המרשימה של הכלכלה בשנת 2000 שהתמקדה בעיקר בענפי טכנולוגיה עילית דילגה במידה רבה על התעשייה הקיבוצית . ברבעון האחרון של השנה, עם תחילת פעילות האינתיפדה, חלה צניחה ברמת הפעילות במשק, אשר גרמה לקיטון של כ 0 / ס 10 בהכנסות התעשייה . הכנסות החקלאים בשנת 2000 נותרו למעשה ברמה דומה לזו של שנת 1999 שבה הוחמר מצבה של החקלאות בישראל לעומת שנת ,1998 שהייתה מאופיינת בעלייה יוצאת דופן בהכנסות החקלאים . המגמות ארוכות הטווח שמאפיינות את החקלאות הישראלית זה עשור ויותר הן : ירידת מחירי התוצר בחקלאות, הן יחסית למחירי התפוקות ליצרן והן יחסית למחיר התשומות הקנויות . עקב זאת נמשכת המגמה של ירידת ערכו הריאלי של התוצר החקלאי . ירידת רווחיות החקלאות הביאה לשינוי מבנה הענף המתבטא בהגדלת יחידות המשק ) עלידי הכללת חלקות שבעליהם פרשו מהחקלאות ( המגבירה את ההסתמכות על עבודה שכירה . הירידה באוכלוסייה הקיבוצית, שבאה בעקבות המשבר הכלכלי, היא תופעה פניםקיבוצית רק בחלקה . בחלקה היא נגזרת ממגמות כלליות של שינוי היחס לכפר בעולם בכלל ובישראל בפרט . שיעור האוכלוסייה הכפרית באוכלוסייה היהודית הולך וקטן בעקיבות . זהו חלק מתהליך כללי של מעבר אוכלוסיות מן הכפר אל העיר . מלבד השינוי הכמותי השתנה גם אופיו של המגזר הכפרי . הביטוי הבולט של מגמה זו הוא הופעתם וגידולם המהיר של "יישובים קהילתיים", ובמידה מצומצמת יותר ה"הרחבות" ) בניית שכונות לתושבים שאינם קשורים לאגודה השיתופית ( . למרות האמור, עד 1983 היו הקיבוצים בתנופת פיתוח כלכלי, וכאילו התגברו על המגמה הכללית . אך מאז, שיעור אוכלוסיית הקיבוצים באוכלוסייה הכפרית היהודית פוחת בקצב מהיר יותר מסוגי יישוב האחרים . מאזן ההגירה של הקיבוצים הינו שלילי ואילו המאזן של המושבים והישובים הקהילתיים הוא חיובי, אך נראה שגידול המושבים מבוסס בעיקר על "הרחבות" ) תוספת שכונה של תושבים שאינם חברים באגודה ( . חלקם של הצעירים בהגירה השלילית של המגזר הכפרי הוא מרכזי . עלפי הרכב הגילים של תנועת האוכלוסייה מתברר שהן בקיבוצים והן במושבים צעירים ממעטים לחזור לישובם . נוסף לכך, בקיבוצים מצטיירת גם עזיבה רבה של משפחות על ילדיהם . יד טבנקין, מארס ,2002 אדר תשס"ב
|
|