מבוא

עמוד:10

המיועדים להגדיל את חופש הפרט, כל אלה יכולים להיקלט בקיבוץ בלי לזעזע את יסודותיו . כי רובם מגדילים את חופש הפרט ומחזקים את הקיבוץ כבית . ברם, הניסיונות לשנות את המעמד המשפטי של הקיבוץ ליישוב קהילתי שפירושו כול משפחה אחראית לגורלה, מהווה שינוי של ממש . עד כה לא ביקש זאת שום קיבוץ . אבל יש אנשים בתנועה ומחוצה לה שמציעים את השינוי הזה לקיבוצים מספר שלא מצליחים לקיים פעילות כלכלית המספיקה לפרנס את האוכלוסייה . הרעיון עדיין לא מומש, והוא מעורר התנגדות עזה . יש גם לחץ מסוים להעביר את החברים ממעמד של בעלים על העסק למעמד של שכירים התלויים במנהלים . שתי המגמות האלה מבוססות על ויכוח ישן בקיבוצים בין אלה הסבורים שאיום בתגמול או בפיטורין צריך להיות השיקול המכריע בעבודה, ובין אלה המאמינים שהמניע הטוב ביותר הוא הכרה בעבודה כערך העומד בפני עצמו . מכאן נוצרים גם חילוקי דעות באשר ליחס בין חשבון פרטי וגורל פרטי, ובין הקופה המשותפת והגורל המשותף העומדים ביסוד הבית הקיבוצי . קליטה תכנית "בית ראשון ושני במולדת'' נחלה הצלחה רבה כסידור ארעי עבור עולים חדשים, רובם מחבר העמים . אבל היום כבר ברור שרוב האוכלוסייה הזאת נוטשת את הקיבוץ ואינה נקלטת בו . בשנת 1989 הופנו לקיבוצים 750 עולים חדשים . בשנת 1990 גדל מספרם ל­ ,1,199 בשנת 1991 ל­ ,2,243 בשנת 1992 ל­ ,2,158 ובשנת 1993 ל­ 1,903 . המבצע הצליח כנראה לאפשר "נחיתה רכה" בארץ, דבר שלא זכו לו עולים רבים אחרים שנאלצו להתמודד לבדם בקשיי הקליטה בעיר . העולים החדשים בקיבוץ קיבלו דיור, לימודי עברית ועבודה . אך לא יצאה מן המבצע הזה קליטה של ממש, והתנועה הקיבוצית לא זכתה בחלק של ההון האנושי שהביאה העלייה הזאת, והעולים לא זכו להשתתף באורח החיים הייחודי של הקיבוץ . בכול תולדותיה של התנועה הקיבוצית ניכרת תנועת אוכלוסייה רבה, פנימה והחוצה . בדרך כלל, מופנית תשומת הלב אל העוזבים ולא אל הנקלטים . בשנים 1791­ 1985 היתה תנועת אוכלוסייה רבת היקף בשני הכיוונים, כ­ 5,000 עד 7,000 נכנסים או יוצאים מדי שנה . בתקופה הזאת, היה הריבוי הטבעי ­ 31,243 נפש . מאזן ההגירה היה חיובי ותרם עוד 8,857 נפש . סך הכל נוצר גידול נטו של 40,100 והאוכלוסייה גדלה מ­ 85,100 בסוף שנת 1970 ל­ 125,200 בסוף שנת 1985 . בשנים 6891­ 1993 היתה תנועת אוכלוסייה ערה עוד יותר בשני הכיוונים . במשך שמונה שנים האלה נכנסו לקיבוץ 42,942 נפש מהארץ ויצאו ממנו ,58,930 סך הכול מאזן ההגירה מהארץ היה מינוס 15,800 . ואולם מאזן ההגירה עם חו"ל היה חיובי והגיע ל­ 3,886 . סך הכל היה מאזן ההגירה שלילי והגיע למינוס 11,914 . כיוון שהריבוי הטבעי הגיע ל­ ,12,814 היה הגידול נטו לכול 8 השנים האלה 900 נפש והאוכלוסייה גדלה מ­ 125,200 בסוף שנת 1985 ל­ 126,100 בסוף שנת 1993 . מגמות במשק הקיבוצים הראשונים התחילו את קיומם כישובים חקלאיים . בשלב השני נוצר דגם אחר של קיבוץ גדול בעל משק מגוון שכלל חקלאות, חרושת, וענפי עזר . כיום, התעשייה נחשבת למקור של רוב הכנסותיו של המשק הקיבוצי, אבל יש בחישוב הזה משום טעות . לאמיתו של דבר, המשק הקיבוצי עדיין שקוע עמוק במגזר החקלאי, שהוא מגזר בעייתי בכלכלת ישראל . לפי חישוב מציאותי מגיעה תרומת החקלאות במישרין ובעקיפין ל­ 0 / 650 מכלל הכנסות המשק הקיבוצי . בשנת ,1993 באו כ­ 0 / 300 מהכנסות המשק הקיבוצי מענפי הצומח והחי, עוד 0 / 100 באו מעיבוד תעשייתי של מוצרי מזון, וכ­ 0 / ס 25 נוספים באו מייצור ציוד לחקלאות . עובדה היא שהתעשייה הקיבוצית התפתחה מתוך המשק החקלאי, בתי מלאכה ששימשו ענפי עזר גדלו והפכו למפעלי תעשייה, אבל המגמה השולטת ברובם המשיכה להיות הצמידות לצורכי החלקאות . יש בתעשייה הקיבוצית העכשווית שלושה ענפים גדולים, ויחד 10

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא