|
|
עמוד:12
12 | הילה דוד הסופר היוצר דמות אדם בדויה אינו מחקה דיוקן אנושי, כי אם קונסטרוקציה פסיכולוגית של אופי נתון, כלומר בודה אדם על פי הנחות פסיכולוגיות מסוימות, אף על פי שלעתים אינו מודע לכך . יש שהוא נוטל הנחות אלה מן הסביבה הרוחנית שלו ומתפיסותיהם של הוגי דעות, חוקרים, תיאולוגים ואף פסיכולוגים, שהפיצו את תורתם בימיו או בדורות שקדמו לו . יש גם שהוא מקים לעצמו מתוך אינטואיציה יוצרת מעין מסגרת חדשה של הנחות פסיכולוגיות ובונה על פיהן את הדמות המיוחדת או את כל הדמויות . קיומה של הדמות הסיפורית מתמיד מעבר לתקופתה . על הקורא המבקש לממש את הדמות מוטל לשחזר את הדמות בהתאם לאותו החוק אשר סייע ללידתה . מאחר והדמות הסיפורית מחקה קונסטרוקציה פילוסופית ופסיכולוגית מסוימת, הרי שעל הקורא מוטל לשחזר קונסטרוקציה זו, גם אם עליו לגשר בין ניסיונו הפסיכולוגי המאוחר לבין התקופה הרחוקה ואמונותיה, שבצלן צמחה היצירה הנתונה . לעתים משוקעת תורה מסוימת של יוצר בדמות הסיפורית, בלא שיכריז על כך ובלא שיהיה מודע לתורה זו . על החוקר והקורא לגזור תפיסת דמות משוקעת זו מתוך מלאות יצירתו של הסופר . המעגל ההרמנויטי אינו נעצר לפני התיאוריה של הדמות וכדי שנוכל לממש דמות נתונה באורח מעמיק ומהימן עלינו להכיר את ההנחות השונות שאפשרו את גילומה המסוים . במרכז ספר זה עומדות כאמור שתי יצירות . חלק א׳ מביא את היצירות עצמן . חלק ב׳ יציג את המחקר .
|
|