|
|
עמוד:14
14 מבוא שיחסיו עם הדמויות בסביבתו אינם מבוססים על תקשורת בין-אישית בריאה ובטוחה והוא אינו מקבל תמיכה משפחתית או חברתית מספקת יהיה פגיע יותר לדיכאון ולאובדנות וכמו כן לבעיות רגשיות והתנהגותיות אחרות . הורים ומחנכים המבוגרים האחראים לנער מעורבים בבעיותיו לא רק מפני שהם יכולים לתרום לבעיה או לפתרונה, אלא גם מפני שהם עלולים להיות קורבנות של המשבר האובדני . ההורים הם בין אלה הסובלים ביותר בנסיבות כאלה . לעיתים הם בעלי נטייה אובדנית בעצמם, ומשום כך חשוב לראות בהורים לא רק שותפים בעזרה שאפשר להגיש לצעיר, אלא גם אנשים הזקוקים לעזרה בעצמם . גם מורים זקוקים לתמיכה, הן כדי לעזור לילד והן כדי לעזור לעצמם . אחת מנקודות החוזק בגישתנו היא היכולת לראות בהורים ובמורים הן מטופלים בפני עצמם והן סוכני שינוי מרכזיים עבור הילד . בגישת הסמכות החדשה הורים ומורים לומדים להגן על הילד ולהתנגד לדחפיו המסוכנים, ובד בבד עוזרים לעצמם ומפחיתים את חוסר האונים שבו הם שרויים . התנגדות לא אלימה, סמכות חדשה ותפקיד העוגן גישתנו לא כללה מלכתחילה את כל המאפיינים המאפשרים לה למלא את היעד המשולש של הגנה, התנגדות והגברת השייכות . בגרסה הראשונה של המודל עסקנו בעיקר בהתנגדות בלתי אלימה לאלימות ילדים ( עומר, 2002 ) . זאת הייתה גישה התערבותית ולאו דווקא מניעתית, שכן הנחנו שהתופעות הבעייתיות כבר חמורות דיין להצדיק התערבות טיפולית אינטנסיבית . אך המודל לא כלל תורת מניעה שיטתית, והיה צורך לפתח אותה . תהליך זה ארך כמה שנים והגיע לסיומו בפרסום הספר הסמכות החדשה : במשפחה, בבית הספר, בקהילה ( עומר, 2008 ) . ההנחה המרכזית במודל הסמכות החדשה היא שתפיסת הסמכות המסורתית שלנו ( "הסמכות של פעם" ) מכילה מרכיבים שכבר אינם יכולים לשמש יסודות לגידול ילדים . כך, הסמכות של פעם התבססה על יסודות כמו דיסטנס ( ריחוק ) , שליטה וציות, היררכיה תלולה וענישה מיידית כדי לדכא את הנטיות השליליות באיבן, אך כאמור, יסודות אלה אינם מתאימים עוד לערכים ולמשאלות שלנו בנוגע לחינוך ילדינו .
|
|