מבוא

עמוד:13

מבוא 13 האובדני מרגיש שייכות רופפת . רפיון זה מתגבר כאשר הקשרים המלכדים את המשפחה או הקבוצה מעורערים בעצמם . ערעור הקשרים מתרחש בשתי רמות : ברמת המיקרו, חוקרים רבים הדגישו כי הבעייתיות של קשרי הצעיר למשפחתו ולסביבתו הקרובה היא הסיבה המרכזית לסכנת האובדנות ( 2004 , . Mufson et al ) ; ברמת המאקרו, הרפיון וההתפוררות של הקשרים ההדדיים בחברה הרחבה נקשרו לשיעור גבוה של התאבדויות . אנו חבים תובנה זו לאבי הסוציולוגיה המודרנית, אמיל דירקהיים ( 2002 Durkheim, ) . רבים סבורים כי תורתו של דירקהיים על הקשר בין התפוררות הקשרים החברתיים לבין אובדנות — כוחה יפה גם היום, אף על פי שנוסחה בשלהי המאה התשע-עשרה . דירקהיים טבע את המושג אנומיה כדי לציין מצב שבו התחושה של שייכות הדדית בחברה נחלשת, הדבק המלכד מתרופף, והאופי המחייב של הכללים הולך ונשחק . אנומיה נוצרת בעיקר במצבים של שינויים חברתיים מהירים, כמו במהפכה התעשייתית, בעת הגירה המונית או בעת תהפוכות תרבותיות אחרות . הדעת נותנת שהשינויים המהירים שעוברת החברה היום בתחומי הטכנולוגיה, הדמוגרפיה העירונית והנורמות החברתיות יוצרים תנאים המגבירים את הסכנה לאנומיה . במחקרו הגדול על אובדנות, דירקהיים הראה שרמת האנומיה בחברה מסוימת קשורה קשר הדוק בשיעור האובדנות . אף על פי שהנתונים המחקריים של דירקהיים עוררו ביקורת, טענתו בדבר הקשר בין שייכות חברתית לבין שיעור נמוך של אובדנות עומדת . אובדנות קיימת בכל חברה, גם בחברות שאינן נתונות במצב של אנומיה . דירקהיים ציין שההבדל בין חברות כאלה לחברות הנתונות במצב של אנומיה איננו רק בשיעורי האובדנות אלא גם ביכולת שלהן להתמודד עם הבעיה . חברה הנתונה במצב של אנומיה מעבירה מסרים מעורפלים ומשדרת אין- אונים בנושא אובדנות . כאשר מתמקדים באובדנות אצל צעירים, לעיתים קרובות נראה כי המבוגרים האחראים אינם יכולים לשדר מסרים ברורים ולפעול בהחלטיות להגנה על הצעירים ולמניעת האובדנות . גם כאשר החברה בכללותה אינה נתונה באנומיה, הקשרים הבין-אישיים עלולים להתרופף במעגלי השייכות הקרובים של הילד ( במשפחה, בחברת הילדים ובבית הספר ) . כפי שאנומיה פועלת ברמת המאקרו, היחלשות הקשרים הבין-אישיים יכולה להשפיע ברמת המיקרו . חוקרים ומטפלים מצאו כי כאשר אין מספקים את הצורך הבסיסי של הילד בקשרים בין-אישיים וחברתיים מיטיבים, סכנת האובדנות עלולה להתגבר ( ; 2004 , . Mufson et al Van Orden et al . , 2010 ; Weissman, Markowitz, & Klerman, 2000 ) . ילד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא