|
|
עמוד:10
10 מִשַּמּוּרַמַת לְסֶמִירָמִיס לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרֹוךְ נְעָלָיו . . . וְכָל קַשְּתֹתָיו דְרֻכוֹת . . . וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה" . המייסד העיקרי של ממלכת אשור, היה שלמנאסר הראשון, במאה ה-יג' לפנה"ס . עלייתה הגדולה של אשור החלה בסוף המאה ה-יב' לפנה"ס, בימיו של תגלת פלאסר הראשון, שהיה הראשון למלכי אשור הגדולים . עם עלייתו של אשורנצרפאל ה-ב', 884 - 858 לפנה"ס, החלה אשור להתפשט מחדש . בנו של מלך זה, הוא שלמנאסר ה-ג', 858 - 824 לפנה"ס, ובימיו היתה ההתנגשות הראשונה בין אשור, לבין ישראל שבראשות אחאב . בקרב, שעיקרו התרחש ליד קַרְקַר שעל נהר האורונטוס שבסוריה . לשושלת זו משתייך שַמְשִי-אַַדַד ה-ה', 3 / 824 - 811 לפנה"ס, לצדו המלכה שַמוּרַמַת, ובנו הוּא אַדַד-נִירַרִי ה-ג', 811 - 781 לפנה"ס, ואלה האחרונים, הם נושא עבודה זו . ניתן לומר, שבימי תגלת פלאסר ה-ג', 745 - 727 לפנה"ס, החלה תקופת האימפריה השניה של אשור . מלך זה הציג את עצמו כבנו של אדד-ניררי ה-ג', אך כנראה שהוא אינו ממוצא מלכותי . בתקופתו פותחה שיטת ההגליה הדו-סטרית . מנחם בן גדי, 6 / 747 - 6 / 737 לפנה"ס, הוא "מנחם השומרוני", מעלה לו מס, מל"ב טו' 19 - 20 : "בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף, לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ" . מכאן ואילך, ניכְּרה זרועם של מלכי אשור בממלכות ישראל ויהודה, כל מלך בתורו, הותיר את השפעתו : שלמנאסר ה-ה', סרגון יורשו, וכן סנחריב . מהערבות של דרום מזרח אירופה, עלו הסקיתים על קדמת אסיה, ופלשו לגבולות אשור . הנביא צפניה, ב' 13 - ,15 מתאר את נפילתה של אשור באופן מוחשי — זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, אֵיךְ הָיְתָה לְשַמָּה, מַרְבֵּץ לַחַיָּה, כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָיִשְׁרֹק, יָנִיעַיָדוֹ" . וכן נחום ג' 1 ואילך " . . . וְרֹב חָלָל וְכֹבֶד פָּגֶר, וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה וְכָשְלוּ בִּגְוִיָּתָם . . . " ב- 609 לפנה"ס התמוטטה הממלכה האשורית . מַדַי לקחה את החלק הצפון-מזרחי . הכשדים לקחו את החלק הדרום-מזרחי, וכן את סוריה, את ארץ-ישראל ואת מצרים . אשור, הממלכה האויבת, אשר פגעה קשות בממלכות ישראל ויהודה במשך הדורות — מחריבת ישראל, התמוטטה, והנביא נחום קורא בצהלה, פרק ב' 1 : "הִנֵּה עַל הֶהָרִים
|
|