|
|
עמוד:12
12 שם הספר ועם זאת, דבר אחד משותף לאותו הר ולאזור המיושב של כדור הארץ : השמש ועם השמש גם טבע רענן, קדמוני, שליו הטבע הזה, שבו השמש, “הכוכב / אשר מוביל איש איש ישר לאורך נתיבו” ( “תופת”, קנטו ,1 ש’ 17 - 18 ) , הופכת לסמל של הערך ההפוך הקושר בין התופת לפורגטוריום : שם, באפלה ללא כוכבים, מָשַל הייאוש, מוחלט וללא תקנה ; ואילו כאן, עצם מהות ההוויה עשויה מתקווה, תקווה כה מוחלטת שהיא חופפת לוודאות למעשה, הנפשות המצויות שם יודעות שהמחילה האלוהית מובטחת להן סבלותיהן העכשוויים, קטנים כגדולים, רצויים מאוד ומתקבלים ברצון רב, ללא הסתייגויות, כי הם ההקדמה לתענוגות גן – עדן, ועוד יותר מכך כיוון שהאהבה האלוהית כבר מולכת באזור המעבר הזה, ומוליכה איתה למרומים את כל מי שמתמסר אליה כאילו שמצב גן – העדן של הנפש האנושית שהשתוקקה לקבלה החופשית של הרצון האלוהי, ללא הדעת, שוב נמצאת בפעולה ומקדימה את המצב המבורך שלאחר גן – העדן הארצי מנקודת המבט הזאת, הקריטריון החדש לפיזור המעונים המכפרים ולפיזור עונשיהם, מקבל חדות מופתית : הקריטריון מוגדר לחלוטין על ידי האהבה בשלושת הכרכובים ( אלו האזורים המוקצים לכל קבוצה ) הראשונים נמצאים מי שאהבו את רעת הזולת - היהירים, הקנאים, הזועמים ; בשלושת הכרכובים האחרונים, נמצאים מי שאהבו יותר מדי את טובת עצמם - רודפי הבצע והפזרנים, הזללנים, הלוקים בתאוות בשרים ; באמצע, כמין תווך מחלק, נמצאים מי שלא אהבו דבר - העצלנים – האדישים החטאים, בסימטריה של תמונת מראה ביחס לתופת, מסודרים בסדר יורד של חומרה ככל שעולים במבנה, ובניגוד לתופת, שבו החוטאים מקובעים לנצח, שקועים בחטא שדן אותם להיות ארורים - המכפרים חייבים לשהות בכל המקומות שסגנון חייהם הועיד אותם אליהם, תוך שהם מתקדמים אל השלמות כלומר, מדובר במין מחנה לחינוך מחדש, שבו נוספים לעונשים הפיזיים גם לקחים מופתיים : למעשה, באמצעות mise en abîme שהופכת למשחק מראות קליידוסקופי, מראות מופתיים של אמנות אלוהית מסוגים מגוונים ביותר מטיפים למעונים מופתים מקודשים להתנהגות הנכונה ודוגמאות להתנהגות חטאה עכשווית הזוכה לעונש בפורגטוריום
|
|