אהרון ידלין (חצרים, יד טבנקין):

עמוד:9

כשאנחנו היינו צעירים, כמו בעלי החולצות הכחולות שמשתתפים ביום העיון, מנהיגי התנועה הקיבוצית היו מגיעים אלינו לסמינרים תנועתיים ולדיונים בשאלות העולם . מדריכים שלנו, שהיו אנשי מופת, באו מהקיבוצים . תנועת הנוער כיום לא מתנהלת בעזרת מדריכים בני שלושים פלוס, שכבר הגשימו שנים רבות, אלא ע''י חל''תניקים, מתנדבי שנת שירות, שבעצמם עוד לא הגשימו את הערכים . ייתכן, שדווקא על רקע זה יתחיל להתפתח מחזור חיים חדש, וארגוני הנוער הקיימים יתחילו שוב את השלב הרומנטי . אפשר שהנוער עצמו יוביל, יגבש דרך, יפתח אידיאולוגיה, ואולי ייצור דברים חדשים, שלא עולים על דעתנו . אבל זו כבר נבואה לעתיד . ואשר לשאלה מה הורישה תנועת הנוער, שעברה גלגולים שונים, לחברה הישראלית של ימינו ­ האם עוד נשאר משהו מן המורשת של תנועת הנוער, או שהדברים חלפו ואינם ? לדעתי, שני מאפיינים מהשלב הרומנטי נותרו בכל זאת בחברה הישראלית וכדאי להצביע עליהם . לאחד, אני קורא 'הידד לנעורים' . כלומר, אם תבחנו את הספרות, אם תעברו על מאמרים ואם תבדקו את נאומי המנהיגים, תראו שהמוטו הוא ­ הנוער הוא התקוה, הנוער הוא העתיד, הנוער הוא זקוף הקומה . הצבר האותנטי הוא עדיין גורם שמתייחסים אליו . הוא גם גורם אמיתי, קיים . המאפיין השני שקיבלנו מהשלב הרומנטי, הוא תפיסות חינוכיות של חירות הבחירה . אני קורא לכך, לפעמים, 'סוברניות לחניך' . הדוגמה הכי מובהקת הוא ס' יזהר . לדבריו, הסוברניות היא של החניך ולא של המחנכים . להם אין זכות לחנך . ס' יזהר שואל האם הזכות לחנך קיימת בכלל, האם דור אחד רשאי להוריש מורשת לדור אחר ? חירות הבחירה, סוברניות החניך, באים לידי ביטוי בתנועת הנוער הקלאסית בשלב הרומנטי . לא המבוגרים קובעים, הנוער הוא הקובע, הוא המעצב . בימינו, השלב הרומנטי הפך מהר לשלב פוליטי . הצירוף הזה של השלב הרומנטי­יצירתי בתנועת הנוער שלנו, היהודית והארץ ישראלית, עם השלב הפוליטי, יצר מורשת אחת חשובה וברורה, והיא ­ המפעל הקיבוצי בארץ . התנועה ההתיישבותית הקיבוצית, שבשנות התשעים אמנם עוברת משברים, קיימת בכל היקפה במאות הישובים ורבבות החברים, עם אוכלוסייה רב­דורית . התנועה הקיבוצית ­ זאת המורשת . אני לא יכול לנבא את העתיד . אני מקווה, שזו תהיה המורשת של תנועת הנוער שתשרוד גם במאה העשרים ואחת . אין שום ספק שכיום היא דבר בר­קיימא . אם תחפשו את המורשת של תנועת הנוער בגרמניה או בארץ אחרת ­ לא תמצאו מורשת בר­קיימא כזאת, יצירתית וקונסטרוקטיבית, כמו אצלנו . לא צריך להאריך בטיעון שללא תנועות הנוער החלוציות וללא ההתיישבות המשימתית, לא הייתה קיימת מדינת ישראל . אני אומר זאת בכל העוצמה . לפי דעתי, צריך לחזור ולומר זאת, גם בימינו אלה . ההתיישבות קבעה את הגבולות הפוטנציאליים של המדינה; היא הייתה בסיס לכוח המגן 'הפלמ''ח', שבלעדיו מדינת ישראל הייתה מושמדת בשנה הראשונה לקיומה . היא קיימה חקלאות עברית, שנאחזה בקרקע וסיפקה את המזון ליישוב, היא הזינה את 'החלוץ' ואת תנועות הנוער בחו''ל, שחניכיהם עלו לישראל, היא חינכה נוער עולה . וכל אלה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא