|
|
עמוד:15
15 לחזק את כוח המגן . הוא אומר : "מי הגוף שתפקידו לשאת בעול הפלמ"ח ? אנ < אומר המחנות העולים . אין אני רואה זאת כסתירה לדרך שעליה חינכנו והתחנכנו בתנועה, איני רואה בהליכה להתיישבות או בהליכה למפעל הפלמ"ח ונשיאה בעולו ניגוד . אנחנו תמיד חונכנו לעמוד לרשות צרכי השעה ללא תנאי . עתה צו השעה הוא התגייסות לפלמ"ח . עתה, אחרי האסון שאירע ליהדות אירופה, הרי שנצטרך להעלות את שארית הפליטה בכל דרך, מסוכנת וחדשה דרך הים, דרך האוויר . ואל נחמה לשום גאולה מוצהרת . " הנחשונים שהתגייסו, ובדיעבד התברר שהם סחפו עימם את "החוג העולה" ) השכבה הבוגרת של המחנות העולים ( ואחר כך גם את כל התנועה, היו דווקא קומץ חברים בבית הספר המחוזי ביגור . הם עשו זאת בניגוד לתפיסת הנהלת בית הספר, שניסתה בדרכים מאוד חינוכיות ) ואני אומר זאת ברצינות לא במרכאות ( למנוע בעדם . גם מזכירויות המחנות העולים והנוער העובד כי בכיתה הזו היו גם חניכים של הנוער העובד ניסו למנוע בעדם מלהתגייס, כי ההתגייסות חייבה הפסקת לימודים, והם ראו בזה כדור שלג שיתחיל להתגלגל . כל אלה לא הצליחו, ובני הכיתה אכן הפסיקו את לימודיהם והתגייסו כבודדים לפלמ"ח . היו שם 11 בוגרי תנועת המחנות העולים, מתוך 20 איש שהיו באותה קבוצה . וכאשר שואלים את הנערים האלה : למה הלכתם ? הם משיבים : "שואל אתה מה הניע אותנו לעזוב בית ספר, לימודים, וללכת לאשר הלכנו ? ובכן, אף מעט כי היינו, יחידים שהלכנו, הלכנו למרות ההתנגדות להליכתנו, וזאת הייתה מתוך הכרה מלאה של חומרת השעה . רצוננו שילכו אחרינו גם כל שאר בני הנוער, כי זה הוא צו השעה" . הדברים האלה מופיעים בחוברת "יגורים", בדצמבר 1942 . וחבר אחר אומר : "זאת היא בעיני חלוציות . מתגאה אני על מפעל צפון ים המלח ) בית הערבה ( , כי חניכי בית ספרנו הם בין מניחי יסודותיו . אולם בה במידה יש גם להתגאות בגיוסנו לפלמ"ח . " זו הייתה התחושה של החבריה האלה . הראשונים בתנועה המחליטים לגצע את הדבר הם אנשי החוג העולה של שנת 1942 . הם מחליטים על הפסקת לימודים, ופה זה כבר לא בית הספר המחוזי ביגור, אלא תלמידי בתי ספר עירוניים מכל הארץ . שבועיים לפני כן, קבוצה של 15 חברים מגרעין הצופים בירושלים ו 12 מחניכי המחנות העולים בירושלים, מחליטים להפסיק את הלימודים ולהתגייס, והם מבקשים ראיון אצל בןצבי ודב יוסף חברי הוועד הלאומי ושני אלה מתנגדים בחריפות להליכתם, ומגייסים גם את ועד ההורים הארצי להתנגד לכך . חברי הצופים נרתעו ואילו אנשי המחנות העולים החליטו שהם לא מקבלים את הסיכום הזה, והם אכן התגייסו . בכינוס החוג העולה בגבעת השלושה, בינואר ,1943 התקבלה החלטה, שהייתה יוצאת דופן בכל התנועות באותם הימים, האומרת : "כל חברי החוג העולה יפסיקו לימודיהם ב 12 בינואר ] זאת אומרת : באותו החודש [ ויצאו למחנה עבודה זמני וגם לאימונים . כל חבר שלא ימלא אחר ההחלטה יוצא מהתנועה, אלא אם הסבריו האישיים יתקבלו . " ואכן, 24 חברי החוג העולה מגיעים לאשדות יעקב, כעבור מספר שבועות מצטרפים אליהם עוד ועוד חברים, ובסופו של דבר מגיע מספרם ל 40 איש . הם עוברים לדפנה ושם הם מנסים להתגייס לפלמ"ח . נהוג היה אז לעשות בדיקות רפואיות, שעד היום משמעותן לא ברורה, וכך קרה שבחורים כמו חיים חפר ויונתן
|
|