|
|
עמוד:15
15 מקור הזמר הע < קר < היה השירון של ה"ונזרפוגל", ה"צופפגייגנהנזל", ובתרגום : המל, או חנן, עם הכינור הפורט ) שהוא הגיטרה ( . זהו שירון מצוין, פרי חיפוש כנה אחרי שירי עם אוטנטיים, עתיקים ברובם . בשנים אלה הייתה קיימת תנועה בגרמניה שעסקה בכך, ועוד אגיע לזה בהמשך . באשר לגיטרה, שם חיבה היה לה, "קלאמפפה", כינוי אונומטופאי . כינוי זה קירב את הכלי אל הנגנים, הגיטרה הייתה לידיד, קלה לנגינה, בן לוויה קבוע . יש לזכור שהמבנה ההרמוני של השירים הגרמניים ) וגם הפכיים ( הוא פשוט למדי, די היה לדעת מספר אקורדים וכבר היה ליווי, הייתה אווירה המזמינה לשירה . ובכן, היה ה"צופפגייגנהנזל" ואותם "שירי חירות" יהודיים . אבל כבר בשנת 1914 יצא שירון מיוחד של ה"בלאווייס", "שירון בלאווייס", אשר יצא ב"הוצאה היהודית בברלין" על ידי 'יחבר המנהיגים של אגודת המשוטטים היהודיים בלאווייס" . בו אנו מוצאים ביו 112 שירים : אותם ה"פרייהייטסלידר", 9 במספר וביניהם גם "התקווה" בעברית והשיר של "פועלי ציון" "מיר העבן די הענד" . שלושה שירים עבריים : "מעשה בגדי", "בואי הנה ילדתי", "פה בארץ חמדת אבות", ותשעה עשר שירים יהודיים ביידיש . בהקדמה לשירון זה כותב קארל גלאזר, מן האנשים הבולטים ב"בלאווייס" . תחילה הוא שואל על עצם הצורך לשירון עצמי זה, והוא ממשיך : "נכון, בלי הונדרפוגל והצופפגייגנהנזל לא היה קם שירון זה . אבל אנחנו עיינו בחומר הרב, מיינו והוצאנו מה שנראה לנו זר לרוח היהודית, לקחנו מה שמדבר ישר אל האדם, מעבר לזמן וללאום" . ועוד : "לא שכחנו את השבט שלנו . לא תמצאו הרבה מן "השירה היהודית הצעירה" ) אוסף מיוחד ( ומשירי ה"קומרס", ) שירי אגודות הסטודנטים ( . תשומת לב מיוחדת הקדשנו לשיר העם היהודי, שמנגינותיו הרכות, הנוגות, מבטאות את הסבל ואת הכמיהות של עמנו" . ובכן בחיפוש אחרי ייחוד פנו מזרחה . כאן יש לציין שהנוער היהודי הדובר גרמנית, החדור תרבות גרמנית, ראה ביהודי המהגר מפולין, מגליציה, השונה בחיצוניותו ובהליכותיו, העני בדרך כלל, אדם חסר תרבות . שפת היידיש נשמעה כמו ניב גרמני מקולקל, מה גם שמהגרים אלה ניסו להתאים את שפתם לגרמנית ונוצר
|
|