|
|
עמוד:14
41׀ מחשבות על קולנוע "אני פשוט יודעת," היתה תשובתה הבלתי מספקת . "אז למה לא הראו את זה ? " שאלתי, כמעט במרמור . עכשיו היא כנראה איבדה את הסבלנות, כי היא התפרצה, "כי לא רצו ! " בתגובה רטנתי מתחת לאף, "היו צריכים להראות את זה . " ואף שהדימוי הזה נחשב היום איקוני, אני עדיין מסכים עם עצמי : היו צריכים להראות את זה . אבל בדרך כלל הייתי חכם מספיק וידעתי שכשאמא ואבא צופים בסרט, זה לא הזמן להפגיז אותם בשאלות . ידעתי שאני צופה בסרטים למבוגרים ושיש דברים שאני לא אבין . השאלה אם אבין או לא אבין את מערכת היחסים הלסבית בין סנדי דניס לאן הייווד ב- The Fox לא היתה העיקר . העיקר היה שההורים שלי יצאו לבלות, ואני יצאתי איתם . וידעתי שיהיה זמן לשאול שאלות בנסיעה הביתה, אחרי שהסרט ייגמר . כשילד קורא ספר למבוגרים, יש מילים שהוא לא מבין . אבל לפעמים הוא מצליח להבין אותן על סמך הפסקה וההקשר . כנ"ל לגבי סרטים . לפעמים הורים רוצים שדברים מסוימים יעברו מעל לראשם של הילדים . אבל לפעמים, גם אם לא הבנתי בדיוק את הכוונה, הבנתי את הרעיון . זה היה נכון במיוחד לגבי בדיחות שגרמו לכל הצופים באולם להתפקע מצחוק . מסעיר להיות הילד היחיד באולם מלא במבוגרים שצופים בסרט למבוגרים, לשמוע את כולם צוחקים ולדעת שיש כאן משהו גס ( בדרך כלל ) . ולפעמים גם כשלא הבנתי, הבנתי . כך, אפילו שלא ידעתי בדיוק מה זה גומי, לפי הצחוק של הקהל הבנתי פחות או יותר את הרעיון בסצנה שבין הֶרמי לבין הרוקח ב"הקיץ של 24'" . כנ"ל לגבי רוב בדיחות הסקס ב"הינשוף והחתלתולה" . בסרט הזה צחקתי מההתחלה ועד הסוף עם כל המבוגרים ( הצירוף "פצצות בדרך", למשל, הפיל את כולם ) .
|
|