|
|
עמוד:13
ק' הקטן רואה רטי' גטולי'׀ 3 1 אבל בזמן שהם צפו בסרט, ידעתי שלאף אחד לא אכפת אם אני נהנה . אני בטוח שכבר בשלב מוקדם, אמרתי משהו כמו אמא, משעמם לי . ואני בטוח שהיא ענתה, תשמע, קוונטין, אם אתה מתכוון להיות קוץ בתחת, בפעם הבאה שנצא נשאיר אותך בבית [ עם בייביסיטר ] . אם אתה מעדיף להישאר בבית ולראות טלוויזיה כשאבא ואני יוצאים לבלות — אין בעיה, זה מה שנעשה בפעם הבאה . החלטה שלך . ובכן, החלטתי . רציתי לצאת איתם . והכלל הראשון היה אל תהיה קוץ בתחת . הכלל השני : בזמן הסרט אל תשאל שאלות טיפשיות . אולי שאלה או שתיים, בהתחלה, אבל אחר כך תסתדר לבד . כל שאלה נוספת תצטרך לחכות לסוף הסרט . בדרך כלל הצלחתי לפעול על פי הכלל הזה . אבל היו יוצאים מן הכלל . אמא נהגה לספר לחברותיה מה קרה כשהם לקחו אותי לראות את "ידע הבשרים" . ארט גרפונקל מנסה לשכנע את קנדיס ברגן שתשכב איתו . הדיאלוג ביניהם הולך בערך ככה, נו, בואי נעשה את זה . לא רוצָה . הבטחת לי . לא רוצָה . כולם עושים את זה . מתברר שכילד בן תשע שאלתי בקולי הצייצני והרם, "מה הם רוצים לעשות, אמא ? " ולדבריה, כל הקהל פרץ בצחוק . גם הפריז פריים בסוף של "קיד וקסידי" היה מסתורי מדי בעיני . אני זוכר ששאלתי, "מה קרה ? " "הם מתו," הודיעה לי אמא . "מתו ? " צווחתי . "כן, קוונטין, מתו," אישרה אמא . "איך את יודעת ? " שאלתי בעורמה . "כי זה מה שאמורים להבין כשהתמונה קופאת," היא ענתה בסבלנות . ושוב שאלתי, "איך את יודעת ? "
|
|