|
|
עמוד:9
ק ' הקטן רואה רטי' גטולי'׀ 9 הפונדקאים הגרועים ביותר שלהם ( כל הגברים בסרט הם אידיוטים מתועבים ) . היום, עצם ההתייחסות ל"ג'ו" כאל קומדיה שחורה עשויה להיות שנויה במחלוקת . אבל זה לא היה ככה כשהסרט יצא לאקרנים . כשאני צפיתי ב"ג'ו" הוא היה ללא ספק הסרט המכוער ביותר שראיתי ( הוא החזיק בתואר ארבע שנים, עד שראיתי את "הבית האחרון משמאל" ) . למען האמת, הדירה העלובה של שני הנרקומנים בתחילת הסרט היא שהחליאה אותי במיוחד . היא ממש עשתה לי בחילה ( אפילו הפרודיה על דירת נרקומנים במגזין MAD די הבחילה אותי באותה תקופה ) . הקהל בטיפני ב- 1970 צפה בחלק הראשון של הסרט בדממה מוחלטת . אבל ברגע שדניס פטריק נכנס למסבאה, וג'ו בגילומו של פיטר בויל נכנס לסרט, הקהל התחיל לצחוק . ומהר מאוד כל הקהל הבוגר נע בין צחוק פרוע להפוגות של גועל . אני זוכר שהם צחקו כמעט מכל דבר שג'ו אמר, לעזאזל . זה היה צחוק מתנשא ; הם צחקו על ג'ו . אבל הם צחקו עם פיטר בויל, שנכנס לסרט כמו כוח טבע . והתסריטאי המוכשר נורמן וקסלר שם בפיו אוסף משפטים שערורייתיים . ההופעה הקומית של בויל מפיגה את הכיעור השטחי של הסרט . זה לא מעורר חיבה כלפי ג'ו, אבל זה מאפשר לנו ליהנות ממנו . כשהוא משלב בין הכישרון הקומי של פיטר בויל לבין ניבולי הפה שלו, אבילדסן יוצר קוקטייל מעורב בשתן, ומשום מה ערב לחך . השלשול המילולי של ג'ו פשוט קורע . כמו בסרט "המשטרה משתוללת", שיצא כמה שנים לאחר מכן, הצופים אולי הרגישו אשמים שהם צוחקים, אבל תאמינו לי, הם צחקו ועוד איך . אפילו אני בן השבע צחקתי . לא מפני שהבנתי מה ג'ו אומר או משום שהערכתי את הדיאלוגים של נורמן וקסלר . צחקתי משלוש סיבות . אחת, כל המבוגרים באולם צחקו . שתיים, אפילו אני הצלחתי להתחבר לאפקט הקומי בהופעתו של בויל . ושלוש, ג'ו מקלל בלי הפסקה,
|
|