|
|
עמוד:14
דת ומדינה בישראל 14 הפרק השני יתמקד בשנים 1948 – 1977 , בין הקמת המדינה לבין המהפך הפוליטי . בשנים אלו הוסדרו ענייני דת ומדינה תחת עקרון הסטטוס קוו . בתחילת הפרק נבחן מתי בדיוק נוצר הסטטוס קוו ומה היו הגורמים ליצירתו . לאחר מכן נצביע על שני גורמים עיקריים שתרמו ליציבותו של הסטטוס קוו : א ) היציבות הפוליטית שהתבטאה ב'ברית היסטורית' בין מפלגת השלטון הדומיננטית לבין המפלגה הדתית-לאומית ; ב ) ההתערבות המועטה של בית המשפט העליון במחלוקות בענייני דת ומדינה . את הגורם השני יש לסייג במקצת — נראה שגם בתקופה זו לא נמנע בית המשפט מלהתערב מדי פעם בהסדרים שהיו לדעתו בעייתיים במיוחד . הפרק השלישי — מ'המהפך' ועד לסוף המאה ה- 20 — יתמקד בשתי תופעות . הראשונה היא שחיקה הדרגתית של הסטטוס קוו, זאת בשל שני גורמים עיקריים : א ) השינויים שחלו במפה הפוליטית . השמאל איבד את הבכורה שהייתה נחלתו במשך שלושה עשורים, אך גם הימין לא קנה הגמוניה מלאה . השינוי ביחסי הכוחות ביטל נאמנויות ישנות, פתח את השדה הפוליטי למשא ומתן וחיזק את כוח המיקוח של המחנה הדתי . ב ) השינוי שחל בהתייחסותו של בית המשפט העליון לסוגיות ערכיות שנויות במחלוקת . התערבותו הגוברת והולכת של בית המשפט העליון בענייני דת ומדינה ערערה הסדרים ישנים והקשתה על גיבושן של הסכמות חדשות . התופעה השנייה היא שיח ציבורי בענייני דת ומדינה שהתעורר בשל שני גורמים : הצורך שעלה מן השטח לבחון ולעצב את מרכיבי הזהות המשותפים, על רקע קריסתם של רכיבי הזהות הישנים, והשסע החברתי בין הימין לשמאל שהלך והתעצם, וגרם לרבים לחפש דרכים לקירוב לבבות . הפרק הרביעי — מתחילת המאה ה- 21 ועד היום — יתמקד בשני תהליכים : חילון המרחב הציבורי ושינוי מוקד המחלוקת בענייני דת ומדינה . עוד לפני הקמת המדינה התאפיין השדה של יחסי דת ומדינה בפער בין החוק הכתוב לבין מה שיושם שבשטח . בעשורים האחרונים
|
|