|
|
עמוד:12
דת ומדינה בישראל 12 ואת פרנסיה בעשורים הקרובים, עניינו מציאת דרך לשילוב הציבור החרדי במעגלי החיים השונים בישראל . נטייתנו הטבעית היא לעסוק ב'כאן ועכשיו', תוך התעלמות מהעבר . זוהי טעות ! לבחינה של העבר יש ערך גדול, לא רק עבור היסטוריונים ואנשים תאבי דעת, אלא גם עבור מי שמבקש להתמקד בשאלות מעשיות עכשוויות . לימוד ההיסטוריה מסייע לנו להשכיל מניסיון העבר ולהבין טוב יותר את ההווה . החיבור שלפניכם יכלול אפוא לא רק תיאור והערכה של המצב הנוכחי אלא גם סקירה תמציתית של ההיסטוריה הרלוונטית, מראשית הציונות ועד ימינו . הקורא הפחות סבלן יעדיף אולי לדלג על חלק מהסקירה, ולעבור ישירות לפרקים העוסקים במצב כיום . זו בחירה לגיטימית, אך כדי לצמצם את ה׳סכנה׳ הזאת, אצביע בקיצור נמרץ על שתי תובנות חשובות שאחלץ מעיון בפרקים ההיסטוריים . רבים מצביעים על כך שבעניינים שונים בתחום יחסי הדת והמדינה בישראל קיים פער משמעותי בין החוק בספר לבין החוק בשטח . הסקירה ההיסטורית תלמד שפער כזה אפיין את התחום כבר מראשיתו, הרבה לפני קום המדינה . עובדה זו עשויה לחדד את המודעות למגבלות ההסדרה המשפטית, ובהתאם היא עשויה להחליש את המוטיבציה הדתית להשתמש בכלי החקיקה כדי להתאים את המציאות במדינה להוראות הדת . במקביל, סקירת ההיסטוריה עשויה לחדד את המודעות למגבלות בית המשפט כזירה לקבלת הכרעות ולמחירים הכרוכים בפנייה לזירה זו . ידיעת ההיסטוריה עשויה לצנן את המוטיבציה של חלק מן הציבור לתלות את יהבו בבית המשפט ולקוות שהוא זה שיגרום לציבור החרדי להתגייס לצבא ולהשתלב בשוק העבודה — שני מהלכים מתבקשים מבחינה מוסרית וחיוניים מבחינה מעשית . הגם שישראל היא מדינה יהודית, יש בה מיעוט לא קטן של אזרחים בני דתות אחרות . דיון ממצה באתגרים בתחום יחסי הדת והמדינה מחייב אפוא התייחסות גם לשאלת מעמדן של הדתות האחרות בישראל
|
|