|
|
עמוד:13
| 13 סגת ה ולו ו אבן הסתייה וקמוו הקמדס בו לתוך בור אחר באותו כיוון, בעומק 32 רגל [ א"ס : כעשרה מטרים ] . אלה עתיקים מאוד, והם נחפרו במלואם בסלע . אין 6 לי ספק שהם שייכים לתקופה של ארוונה היבוסי . והמסע אל מתחת לכיפה מתחיל : מדרום וממזרח לבור העמוק יותר [ א"ס : מצויים ] פתחים לשני מעברים ; הראשון מוביל צינור — שלושה רגל רוחבו ושלושה וחצי רגל גובהו, יורד ממערב ; אבל אחרי הליכה של כמה רגליים לאורך המסדרון אנו מוצאים תעלה נוספת בגודל זהה לזו — שהגיעה מדרום, ומובילה כלפי מעלה אל 7 בור כפול, כפי שתמיד ציפיתי . בור הרוחות בנקודת הזמן הזו פיירוטי ניצב ממש מתחת לפסגת ההר — סלע ה"צאחרה" שמעליו ניצבת כיום כיפת הסלע ( איורים 2 - 3 ) . לפני שנמשיך במסע הדרמטי בלב האדמה, כדאי להכיר את הסלע הזה מעט יותר . מידות הצאחרה הן כ- 14 על 17 מטרים . כאמור, לפי המסורת היהודית וגם זו המוסלמית, הסלע הזה הוא אבן השתייה — שבלשון ימינו היינו מכנים "אבן היסוד" או "אבן התשתית" — אשר ניצבה בימי קדם בקודש הקודשים . אולם מידות הסלע המדובר רחבות בהרבה מגודלו של קודש הקודשים שהיה על פי המסורת ריבוע ששטחו X20 20 אמה, כלומר כעשרה מטרים על עשרה מטרים . בנוסף, פסגת הסלע מגיעה כיום לרום של כמטר ועשרה סנטימטרים מעל לרצפת מבנה הכיפה, בעוד שהתיאור במשנה גורס שאבן השתייה הייתה בימי הבית ברום 8 לאור זאת מניחים החוקרים עובי שלוש אצבעות בלבד מהקרקע . ופוסקי ההלכה העוסקים בעניין שרצפת קודש הקודשים דאז הייתה גבוהה יותר מאשר רצפת מבנה הכיפה כיום . כלומר : הסלע הטבעי חשוף בימינו הרבה יותר מאשר היה בימי הבית, דבר המסביר גם את העובדה שהוא גדול הרבה יותר מהמצופה לאור המקורות .
|
|