|
|
עמוד:12
) 0 מסלול 7 התנועה והחיפוי חבורות החלוץ טל המתיישבים, 11 גרעיני התיישבות חלוציים, בתונם גם k גרעיני פלמ"ח משוחררים, יצאו למקומות התיישבות שלהם משישה בסיטי יציאה : מגבולות לנירים ולאורים; מביתאשל לחצרים ולנבטים; מבארות יצחק לכפר דרום, לבארי ולתקומה; מרוחמה לשובל ולמשמרהנגב; מגת לגלאון; מכפרמנחם לקדמה . להבטחת הפתעה מלאה, תוכננו מטלולי התנועה כך שלא יתגלו : כדי שלא לעבור בבארשבע, יצאו העולים לחצרים ברגל והציוד על שכמם . כלי הרכב באו מבארותיצחק . לעולים לגלאון התלוותה יחידת פלמ"ח, כאבטחה מערבים או בריטים ממשטרת ביתגוברין . D ,0 "עיר 0בצר" בנגב י מדברי נ;גליילז : "עלינו להקים במהירות האפשרית עיר בנגב . למדבר זה שלחנו סאות אחדות של בחורינו רבחררר תינו היקרים ני ותר . . . עלינו האחריות לביטחונם . עלינו להקים 0רכז של נוח יהודי בנגב, רכך שורה של בתי חרושת שאינם זקוקים להרבה טיס . . . . לתת לנקודות אפ ^ עי ביג 1חו 7 ולהקים נקיבץ 0בצר עירוני נמרנז נוח, שיניל נטה אל 3י ■געיייס יהודים שיטמאו ננגב, ובשעת סננה יהיה להס הנוח להג 7 על נקודותינו החקלאיות" . המוסדות הציוניים . המתיישבים קיוו להפתיע, אך היה עליהם להתכונן לעמוד במבחךאש, אם ייעשה ניסיון לסלקם מן הקרקע בכוח . לבסוף לא אירעה שום היתקלות בשעת העליות על הקרקע, כנראה, בשל nvrann © הגמורה והיעדר מחסומים בדרכים . מכלמקום, הבריטים הועמדו בפני עובדות מוגמרות ובגלל הבעלות הבלתימעורערת על הקרקע, נרתעו מתגובה . מה גם שידעו כי יישפך דם וכל היישוב שוב יתלכד להגנת מתיישבים על אדמה יהודית, בפי שאירע, בשעתו, בביריה . באספה שנערכה בפאריס, מיד לאחר העליות על הקרקע, עמד בןגוריון על הזיקה שבין הגנת היישובים החדשים ומורשת י"א באדר, והכריז, כי היישוב "יילחם מלחמת תלחי ולא ירשה לגזול ממנו מה שיצר, אף אם יצטרך לשלם בחיים יקרים" . באיגרת ליישוב הדגיש, כי שוב נתגלתה היכולת היוצרת והלוחמת של היישוב ב"ביבוש הנועז של מדבר הנגב" . הבריטים עמדו על הנעשה במאוחר, ורק ב 7 באוקטובר נודע הדבר בארץ ובעולם . שירות השידור הבריטי ראה במעשה "הפגנה מדינית'' ו"שיא בתולדות ההתיישבות בארץישראל" . בדיעבד, נאלצה ממשלת בריטניה להשלים עם הנעשה ולהודיע, שאין היא מתנגדת שהיהודים יקימו יישובים בנגב, כל עוד האדמה שלהם . הזינוק לנגב ערער את בסיסה של "תכנית מוריסוןגריידי" והגביר את הלחצים על בריטניה, עד כי הממשלה הבריטית החליטה בפברואר 1947 להעביר את בעיית ארץישראל לאו"ם . מפעל המים בנגב העלייה לאחתעשרה הנקודות ליכדה מתונים ואקטיביסטים בקונגרס הציוני הכ"ב, בדצמבר 1946 . בהחלטות הקונגרס נאמר, כי למעשה ההתיישבות היא "תשובה נאותה למצור המדיני" וכי יש להמשיך במלוא התנופה בפיתוח הנגב . אגבכך, נערכו התייעצויות בדבר הקמת מרכז עירוני יהודי ליד בארשבע, ונולד רעיון "עיר המבצר' 1כדרך לאיכלוס הנגב ולהגנה עליו . עתה התרכז המאמץ העיקרי במפעל ^ המים, שנועד להפוך "נקודות" ו"עמדות" ליישובים . תכנית המים של שמחה בלאס חייבה קידוחי עומק בגברעם ובנירעם והנחת שני קווי צינורות : הקו המערבי דרך בארותיצחק לגבולות ומשם לנירים; והקו המזרחי דרך דורות ורוחמה דרומה מזרחה, לעבר נבטים . מקו זה תסתעף שלוחה לחצרים, וזו תוארך במרוצת הזמן דרומה, עד רביבים . היה זה מפעל הנדסי מסובך אפילו בימים כתקנם שעורר בעיות טכניות קשות והיה ברוך בקשיים רבים בהספקה סדירה של צינורות, חומריבנייה ואביזרים . הקשיים עוד החמירו בשל החשש מפני פגיעה בצינורות וההכרח להתחכם לשלטון העויין, שהתקין תקנותמים, שנועדו למנוע העברת מים משפלתהחוף לנגב פנימה . 12
|
|