|
|
עמוד:48
גיליון 100 48 1 - 100 : מאה גליונות ניסן תשפ"ה . אפריל 2025 "הכתובת הייתה על הקיר כבר ב - 1991 - איראן" "הייתי הראשון שצעק 'איראן, איראן' . התחלתי לומר זאת ב - 1991 , אחרי מלחמת איראן - עיראק . האיראנים הפסידו בעיקר בגלל שני גורמים : הרקטות ארוכות הטווח והנשק הכימי, ובשני התחומים הללו הם התחילו להתכונן לסיבוב הבא . סברתי ואמרתי כל הזמן שירי הטילים ארוכי הטווח יכוון נגד ישראל . אני הייתי בפירוש 'שוטה הכפר' כשהתרעתי בשער, אך התשובה שקיבלתי הייתה : 'זה מכוון נגד העיראקים, למה אנחנו צריכים להיות מוטרדים' ? " שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר, בראיון למבט מל"מ, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה . גיליון ,46 ספטמבר 2006 פרסים במפתן הדלת ויציעו שהאחר ייכנס ראשון . איראני טוב לעולם לא יתחיל לאכול לפני בן שיחו והמילה השגורה ביותר בפרסית היא "בפרמאיד" ( תואיל בבקשה ) . הוא גם לא יעזוב את החדר כשגבו אל חברו, אם זה בעל תפקיד או מעמד גבוהים יותר משלו, ולעולם הוא יגיש לו כל דבר בשתי ידיים ותוך כפיפה קלה – המצביעה על כניעות ( כביכול ) . ה"תערוף" שולט ברבדים הבלתי נראים של החיים - חיזור, ענייני משפחה ומשא ומתן פוליטי . הוא הקוד הלא כתוב לאופן שבו אנשים מחויבים לנהוג זה בזה . חובה להיות מנומסים ולהיראות כנים בזמן שמסתירים את הרגשות האמיתיים - זוהי אמנות העמדת הפנים . אימרה פרסית ידועה טוענת : "לעולם אינך חושף את כוונתך או את זהותך האמיתית - שמא תחשוף עצמך לסכנה . . . " . ההכחשה הינה מרכיב תרבותי מרכזי בהתנהלותם – והיא נטועה עמוק באמונה השיעית . אל תאמר לאיראני שיש לו עט יפה . הוא יציע לך אותו בשתי ידיו ותוך כך יצפה שתפציר בו שלא יעשה כך . . . עד שוויכוח הזוי זה יסתיים בוויתורו, "רק משום שהוא לא רוצה לשבור את מילתך . . . " השפה הפרסית הינה שפה עשירה מאוד, מלאת פיוט ורכות ושזורים בה עשרות מושגים מתעתעים המיועדים להחניף לבן שיחך . אל תנסה לתרגמם לשפה אחרת, מובנם יהיה הזוי . כל פניה שנייה מתחילה במילה "קורבאן" כלומר אני קורבנך – אל תתייחס לכך ברצינות, אין לו כל כוונה להקריב עצמו עבורך . . . סבלנות, כניעות, וסיבולת האיראנים הם עם של אורגי שטיחים, המשקיעים שנים של עבודה ורק בסופן רואים את התועלת . הסבלנות היא אחד ממאפייני העם האיראני והיא מהולה בסבל מוחצן שהוא אחד מסמליה העיקריים של השיעה . מלחמת איראן - עיראק המחישה את כושר הסיבולת של העם שספג פגיעות נוראיות משך שמונה שנות המלחמה – העם חרק שן והמשיך למרות שיכול היה לסיימה עם סילוק כוחות סדאם חוסיין מאדמתו ( אחרי כשנה ) . הייתה זו ההוכחה החד - משמעית ביותר לנכונות האיראנית לשאת בסבל ובקורבנות כבדים למען הגשמת עקרון הצדק על פי התפיסה השיעית . כאשר חומייני אולץ לחתום על הפסקת האש עם עיראק, הוא אמר : "אני חותם ושותה את כוס התרעלה . . . " סבלנות עד כניעות הינה התוצאה של מורשת עריצות שליטי איראן וכובשיה במשך דורות . כניעות זו מאפשרת לאזרח הפשוט לסבול את שעבוד שליטיו עד יעבור זעם בתקווה שהבא אחריו יעשה טוב מקודמו . אותה סבלנות שימשה ככל הנראה גם את מנהלי המו"מ מול העולם בנושא הגרעין . הם התישו את בני שיחם ובהגיעם לנקודת הפיצוץ, הפסיקו את המגעים, אך כעבור תקופה היו "מוכנים איספהן במלוא תפארתה, 1970 . באדיבות הצייר איציק ברזילי .
|
|