|
|
עמוד:46
גיליון 100 46 1 - 100 : מאה גליונות ניסן תשפ"ה . אפריל 2025 "המודיעין לא צפה את ניצחון חמאס" בכנס שנערך במל"מ, חודשיים לאחר ניצחון חמאס בבחירות לרשות הפלסטינית, עמדת רוב המשתתפים, בכירי קהילת המודיעין בעבר, הייתה שהאירוע לא הוערך כהלכה על ידי גורמי המודיעין בארץ ואף בעולם ומעיד על חוסר הצלחה של גורמי מודיעין להעריך התפתחויות עתידיות . בראש ובראשונה היה זה המודיעין הישראלי שהופתע מהצלחת חמאס . גיליון ,44 מרץ 2006 לפתע לגיבורים, ויצאו לרחובות ברגע שזיהו את חולשת השליט, לזעוק "המלך מת - יחי המלך החדש" . הם תמיד עם החזק . . . חברה פטריוטית וגאה "כראמתה מילתה איראן" – "גדלות האומה האיראנית" ( Dignity - Greatness ) היא מטבע לשון נפוצה המתבלת את דבריו ונאומיו של כל פוליטיקאי איראני מצוי . הכבוד הלאומי המוקצן הוא הבסיס לכל משא ומתן ופגיעה בו לא תאפשר התחלת הידברות . את שליטי איראן אפיינה מגלומניות שבסיסה נשען ככל הנראה על תהילת העבר . אופי ותכונות אלה שהיו הבולטים בתכונותיו של השאה האחרון, פהלווי, לא פסחו על מנהיגי איראן מאז המהפכה האיסלאמית . די היה לשמוע את חמאנאהי, בנאומו במחוז פארס ב - 4 במאי 2008 אומר כי "כל דבר באיראן הוא הטוב בעולם, תחת שלטון האיסלאם העם האיראני ובמיוחד צעיריו, הוא השמח, החופשי, החכם והאינטליגנטי ביותר בעולם" . מרכזיות איראן בעולם האיסלאמי איננה המצאה של המולות . השאה, מוחמד רזא פהלווי, וגם קודמיו ראו את איראן כמרכז אזורי ראשון במעלה - שאיפות מגלומניות אלה, תפיסתם העצמית כעליונים על פני הערבים ושאר העמים המוסלמים וחתירתם לזכות בלגיטימציה כשיעים, מזינים ביתר שאת את שאיפתם העכשווית להנהגת האיסלאם . איראני באשר הוא, ימחה נואשות באם בן שיחו יטעה לקרוא למפרץ הפרסי – "המפרץ הערבי" . גם מתנגדי משטר מובהקים כולל אלה שברחו מרדיפת המשטר לחו"ל, ימחו קשות אם פוגעים ב"שמה הטוב של איראן" . אחד המאפיינים הבולטים באופי הלאומי הוא גאווה, הנעה בין הדימוי העצמי האיראני הנעלה והנשגב, לבין הדימוי העצמי השיעי המגלם תחושה חריפה של נחיתות וקיום תחת עול דיכוי והשפלה על ידי זרים . רגשי נחיתות אלה מלווים את השיעה לכל אורך ההיסטוריה, עקב אמונתם שהעולם מנצל אותם, ושהבכורה באיסלאם נלקחה מהם באמצעות מעשי רמייה ( בעקבות רצח חוסיין, אבי השיעה ) . התרבות האיראנית אוכלוסיית איראן מורכבת מקבוצות אתניות שונות ( מעל לשלושים ) , כשהפרסים הם הקבוצה הגדולה ביותר ( כ - % 45 ) . לכל אחת מהקבוצות יש את תרבותה, שפתה ומורשתה, אך לכולם יחד יש את העבר המשותף, את "תהילת העולם" שאיראן השיגה בראייתם במשך 2500 שנות קיום הממלכה . הם חלמו וחולמים על החזרת העטרה ליושנה, ושואפים ש"איראן תתפוס את מקומה הראוי באזור ובעולם" . האיראנים הם עם של פייטנים – לשירה ולמשוררים מקום כבוד בחברה האיראנית, ואיראני טוב שירצה להמחיש לך דבר מה בצורה בלתי ישירה, יפנה למשורריו הגדולים סעדי, פרדוסי, עומר כיאם ואחרים, ויצטט קטע שירה שיתאים לנסיבות ( במיוחד כאשר ירצה לסתור דבריך שלא באופן ישיר . . . ) . גם אנשים מהם לא היית מצפה לגלות בקיאות בשירה, יפתיעו ביכולת זו . האיראנים מעריצים את משורריהם הרבים, היות וכאשר הם דוכאו על ידי הפולשים וחששו להתבטא בחופשיות, עשו זאת עבורם משורריהם, תוך הסוואת דעותיהם המתנגדות . בצדק מוחלט הם גאים גם בתרומתם לארכיטקטורה ; בשטיחיהם הנפלאים ; בציורי המיניאטורות ; בעבודות הכסף והנחושת ; במוזיקה העתיקה המלווה אותם עד עצם היום הזה ; במשחק השח שהם המציאו ; ויותר מכל הם חדורי גאווה על תרומתם האלמותית לאנושות, המתבטאת במגילת זכויות האדם של כורש, הראשונה בעולם . אינדיווידואליזם, אנוכיות ( ח'ודח'אהי ) לאיראני קושי לשתף פעולה ולעבוד עם אחרים . האנוכיות היא תכונה בולטת בקרב כל שכבות העם . האיראני מתקשה לקבל אם האיראני יחשוב שאינך יכול להזיק לו, הוא לא יתחשב בך ובדרישותיך, ובמקרה הטוב יתעלם ממך, כך בחיי הפרט וכך בחיי הלאום בתקווה, 1974 . באדיבות הצייר איציק ברזילי .
|
|