|
|
עמוד:6
1 - 100 : מאה גליונות ניסן תשפ"ה . אפריל 5202גיליון 100 6 "הצטרפנו משפחתי ואני למשפחת השכול" "שנים ניצבתי כאן, איש שירות ביטחון כללי המצדיע לחברים לנשק, אנשי קהילת המודיעין בעבר שנפלו במהלך המלחמה בטרור ערבי פלסטיני ברצועת עזה ובגדמ"ע . היום ננעלה טבעת נוספת . לפני שלושה חודשים הצטרפנו משפחתי ואני למשפחה הגדולה בעם ישראל והמשפחה הקטנה של הקהילה שידעה את האובדן והשכול . " יוסי גינוסר . גיליון ,3 אפריל 1991 של צוותי החירום ויצרנו קשר . התחלתי ליצור קשר עם קב"טים, ראשי וחברי צח"י ( צוות חרום יישובי ) , חברי כיתות הכוננות, ואזרחים שנמצאים בעיצומה של לחימה אכזרית . האנשים שענו לי בצד השני, לא הבינו מי אני ומה אני רוצה . הם לא סמכו על אף אחד, חששו שאני מהחמאס . הייתי צריך לשכנע אותם שאין לי מבטא זר, לתת להם את המספר האישי שלי, להסביר מאיפה אני בארץ, מה הרקע שלי בצבא . בכל הזמן הזה, אני שומע צעקות וקולות ירי קרובים דרך מכשירי הקשר או הטלפונים . . . “בניתי טבלה והתחלתי להזין לתוכה את הפרטים : עם מי דיברתי, מאיזה יישוב, איפה יש מגע . פה בשכונת הפרחים, פה ברחוב הזה, פה ליד הלולים . “בכל הזמן הזה נמצאת קבוצה קטנה של אנשי אמש"ט שהגיעו בלי שקראו להם . הם הבינו שיש שלל על גופות המחבלים, וידעו שיש לדבר ערך . הייתה הבנה ראשונית שיש עליהן מכשירי קשר טקטיים, מפות עם עזרי פשיטה ומסמכים אחרים . במהלך היומיים - שלושה הבאים, הם התחילו להבין שמדובר באירוע שלל חסר תקדים . ע' : "חברתי לקבוצה הזו כי הבנתי שיש ביכולתם לסייע לי בהערכת המודיעין, וחיברתי אותם להנהלת אמ"ן כדי שיקבלו משאבים, כמו קשר וציוד לסוגיו . עדיין לא ידעתי שזה יהיה הייעוד שלי במלחמה, אבל הבנתי את הערך העצום שהם נותנים לי, במצב שבו כל המערכת בקריסה או בהתאוששות ממנה" . * * * “באחת השיחות להערכת מצב שניהלנו עם קמנ״ר ועם אנשי האמש״ט, קמנ״ר פנה אלי ואמר לי ליד כולם : 'תארוז את הדברים שלך . מחר בבוקר תפתח יחידה לאמש״ט' . נסעתי לגלילות, אמרו לי 'תסתדר' . אז הסתדרתי . בגלילות לא חיכו לנו . לא היו תשתיות, לא היה 'נדל"ן', לא היה שיבוץ קרבי . לא היה כח אדם, אין אנשי מקצוע, אין כשירות . כלום . קיבלנו מפתח לכיתה במתחם של קורס קציני סייבר ונאמר לי שמכאן אני אעבוד . אחרי שביקשתי יפה, קיבלנו עוד חדרון צמוד . . . " ע' : "קיבלנו גם כמה אנשים : קצינים מאמ"ן, קציני לוגיסטיקה, קצינים מאגד גלילות ואת חבורת אנשי האמש״ט שפגשתי בתחילת המלחמה . לא הכרתי את כל מי שהגיע . הם שמעו שמקימים יחידה וקפצו כדי לעזור לדבר הזה 'להתרומם' . “הקמנו יחידה מאפס - החל בשיפוץ וניקיון המשרדים דרך התקנות המחשבים ועד קבוצות וואסטאפ . השמועה עשתה כנפיים : התחילו להגיע חבר'ה מ - 8200 וממקומות נוספים . אספנו קב"רים, ערביסטים, מתרגמים, אנשי מודיעין שדה, קמ״נים - ואז קרה דבר מדהים : הראשונים שהגיעו קראו למשפחות שלהם, לחברים, לבנות ולבני הזוג, ולילדים שלהם . אנשים פשוט התייצבו פה בחמולות . יש כאלה שנמצאים כאן עד היום . אנשים שהיו בפטור ממילואים, לא היו משוייכים לאף יחידה ולאף משימה . הגיעו על דעת עצמם . שמעו שצריך . מתנדבים ש'חותרים למגע' . אנשים מכל קשת הגילאים, מבני 70 פלוס ועד מילואימניקים צעירים שהשתחררו לאחרונה מהצבא . "התפשטנו אקספוננציאלית : הגיע מתרגם, ראה את כמות החומר וקרא לכל מי שהוא מכיר . בא ערביסט והתקשר לכל אלה של פעם : 'צריכים אתכם פה' . והם מיד הגיעו . חבר הביא חבר . ככל שעבר הזמן גם היקף העבודה גדל לזירות נוספות - היום אנחנו מטפלים בעזה, בלבנון, בסוריה, באיו״ש ועוד . השלל מגוון וכל זירה דורשת התמחות אחרת . ע' : "אנחנו יחידה שבנוייה על % 90 אנשי מילואים . יחידה רב זירתית, רב שפתית . מתחילת המלחמה אנחנו פועלים ברצף, לא התרעננו דקה . מאפס אנשים שהיינו בתחילת המלחמה צמחנו תוך שלושה חודשים ליותר מ - 500 פעילים, במשמרות זיהוי מחבלי נוח'בה שסייע ללכוד מחבלים שהשתתפו בטבח השבעה באוקטובר . "הראשונים שהגיעו קראו לאנשי משפחות שלהם, לחברים, לבנות ולבני הזוג, ולילדים שלהם . אנשים פשוט התייצבו פה בחמולות . . . " "מהרגע שנפוצה השמועה שקמה יחידה, אנשים התחילו לזרום אלינו מכל מקום . אנשי מקצוע, אנשים שהכירו את היחידה ואנשי מודיעין החלו להתכנס אצלנו"
|
|