|
|
עמוד:284
284 היו שהשב " כהכריז על חקירת אנשי ל דאז היועץ המשפטי לממשלה פסק הדין החמור הביא את כדי לחקור את שיטות החקירה שלועדת לנדוי מעורבים בפרשה , והממשלה החליטה על הקמת את השימוש בעינויים שנעשה בחקירות , ועדויות השקרת לנדוי חשפוהשב " כ . ממצאי ועד נתנו בבתי המשפט . ןוהארג שאנשי הגיש נאפסו תביעת פיצויים נגד המדינה , שהסתיימה בהסכם פשרה בין שני 1989 בשנת הצדדים . על פי ההסכם , התחייב נאפסו לא לחשוף את פרטי הפרשה , ובתמורה קיבל לידיו פיצוי . כספי המוערך בכמיליון שקלים , ,2004 התייחס בספרו ) אמנון סטרשנוב , אשר כיהן באותה תקופה כפרקליט הצבאי הראשי : ( לפרשה 334 עמ ' ממצאי הבירור שערכתי עם השב " כ גרמו לי זעזוע עמוק והתפכחות מאשליות לגבי מערכות החקירה והמשפט בכללותן . אם ניתן לגרום לאדם להודות אזי מי השופט ומי – יד " להחזירו " מהודאתו - באשמות שלא ביצע , ובהינף הפוסק ? מה בצע ומה טעם בעריכת משפטים מהוגנים על פי כללי פרוצדורה ודיני ראיות , באולמו הממוזג והסטרילי של השופט המלומד , אם דינו של הנחקר נחרץ זה מכבר בחדרי החקירות של השב " כ או המשטרה ? במי ניתן עוד לתת אמון בעולמנו ההפכפך אם דווקא אלה הממונים על אכיפת החוק חוטאים במו ידם ) כלפי הנחקר ( ובמוצא פיהם ) כלפי השופט ( ועוד – והשלטתו מוסיפים חטא על פשע , שקר על מכה ? הבירור שקיימתי עם אנשי השב " כ וממצאי הבדיקה הפנימית שערך השב " כ הותירו בנו , אנשי הפרקליטות הצבאית , משקעים מרים ותחושות נוגות ביותר . ממצאי הבירור העלו בעליל כי נאפסו הופלל על ידי השב " כ עוד בטרם הורשע על ידי בתי הדין הצבאיים , וכי . קיים יסוד לספק רציני ביותר לגבי אשמתו ( 1990 ( , ספרו של אילן רחום ) 87 / 124 * תיאור העובדות בפרשה זו התבסס על הערעור הפלילי שהגיש נאפסו ) ע " פ ( . 2004 וספרו של אמנון סטרשנוב ) טארק נוג ' ידאתפרשת שבוע לאחר הדיווח על נרצח החייל אולג שייחט בצומת בית רימון . 2003 ביולי 21 בתאריך נעצר השב " כבעקבות מידע שקיבל . היעדרו נמצאה גופתו טמונה במטע זיתים סמוך לכפר כנא רציחתוב צעיר מכפר כנא בשם טארק נוג ' ידאת . לאחר חקירה הודה בחטיפתו ו 2003 באוגוסט
|
אדמוני, אריאל
|