|
|
עמוד:253
253 ממחיש את הקושי של הסביבה החברתיתה חבר ב מניתוח תכני השיח ניתן לראות כי אופי התגובות האבל של ההורה השכול . במצבים בהם ההורה השכול לא מפגין סימני אבלילקבל את ביטוי לדוגמה , " חזרה , גלויים או " הגיוניים " הוא יעמוד מול אמירות ותגובות מכאיבות . כךמוחשיים , תים י לנורמליות ", טיפוח המראה החיצוני והשתתפות באירועים חברתיים משמחים , נתפסים לע שההורה השכולהיאיה החברתית בהקשר זהיכבלתי לגיטימיים , כחורגים ובלתי מתאימים . הציפ . ציפייה הפוכהגםתים קיימתי יפגין אבל , כאב וייסורים בגין אובדן ילדו . אולם , נראה כי לע שהוא ימצא את נתיב היציאה מהלך ישנה ציפייהל , ל שקע בביצת השכוֹוּבמצבים בהם ההורה השכּ ספק בכעס ספק , נטליה כך , למשל , תיארה יו האישיים על כנם . וישיב את חי ותהרוח הדואב במהיר עדר היכולת החברתית להכיל ולהבין את עוצמת כאבה האישי : יאת ה , בכאב אנשים אומרים , די כבר , עבר הרבהזמן , אתצריכהלצאתמזה . זה ממשמרגיזומעציב אותי . הם לא יכוליםלהביןאיך אני מרגישה . פעם קרה לימקרהעםאיזהמכר שלנו , שאמאשלונפטרה , והואהזמין אותנו אליו , ואמר לי תראי עבר זמן אנחנו מתמודדים , םלאמתאוששים . למההואמדברככה ? לאבדאמאואצלכםעברו כבר ארבע שנים , ואת זהלא כמו לאבדילד , הוא לא מבין את זה להשבת הלך הרוח ה " נורמלי " לחייו של האדם השכול , השיח של ביחס בניגוד לציפייה החברתית ששכלה , נוגה מיטיב ללמד על נדבך שלילי נוסף במערך הציפיות המופנות כלפי האדם השכול . היא צריך לבטא ולהפגיןלוּכּמתארת את הציפיות החברתיות הנוגעות לאופן שבו האדם הש , את בנה ו : עליו להיות " בלוי ", " מסכן ", " לבוש שחורים " ו " שק שחור עטור לראשו " . אולם , של לשכוֹהאת כל אימת שההורה אינו מתנהג על פי תכתיביה של תבנית חברתית זו הוא חש מתח בעולמו הפנימי והחיצוני : שאנשיםרואים אתהאמהותהשכולותמטופחותהםמרימים גבה , מההםרוציםלראות וזהלא אותנו כאלובלויות ומסכנות . אני לאחושבתשבעליהיהרוצהלראותאותיככה . . . אצליבטחאומרים . מהשהבן שלי היהרוצה , הבן ליתמידהיהמסתכלאיך אני מתלבשת . . . מהעםהבן . זאתיהלך לה בן ? , תראי איך היא מתלבשת כאילוהיאיצאהעכשיו מהז ' ורנל . שלינהרג אני צריכהלהיותבלויה ? , אני צריכהללבוששחורים , אני צריכהללכתעםשק על הראש , כלזהסממנים חיצוניים , הבן שליאתי כאן ) מסמנתעלהלב ( קהות רגשית כוח ליצור אפקט מפצלקייםגם לאמירות חברתיות המבטאות קהות רגשית ונעדרות אמפתיה ותחושות מרירות כלפי חלקים שונים בחברה הישראלית . מגי היטיבה לתאר מקרה כזה : בזמןהשבעה באו אנשיםדתייםואמרושהילדים שלנו מתובגלל שהם בילוביוםשישי , ולאשמרושבת . למה הםאומריםאתזה ? . באותהתקופההיוהרבהמאודפיגועיםומתו גם אנשים דתיים , ששומריםשבת , אזלמהזה קרה להם ? למהצריךלפגוע בנו ? איןלנו קשייםשצריךלבואולגרום לנו להיותעצובים בגלל מילים כאלהמספיק במקרה של זאב דווקא גוון של דרישה חברתיתנשאההיבט השלילי הטמון בתמיכה החברתית , אלא גם להישאר במסגרת השכולושלל שכוֹ ה לא רק להמשיך ולהפגין אתלוּהשכּהמורה לאדם
|
אדמוני, אריאל
|