חווית ההורות לאחר אובדן ילד בפיגוע או במלחמה לילדים האחרים שבבית - אביבה וינברגר

עמוד:211

211 אחרים חשו שהחברה מפקיעה מהם את פרטיותם ואת בנם / בתם מרואיינים , לעומתםהישראלית . אחרים חשו הורים . אותם ל " נכס ציבורי " מבלי לקבל את רשותםת פכ וה בכך החברה המת / ה ו שההקשר הלאומי לא מהווה היבט משמעותי בהתמודדותם עם האובדן . ממצא אחרון בהקשר הלאומי קשור בחוויית השכול בעקבות פיגוע טרור על רקע השואה . המוותשלממצא זה מוזכר בנרטיבים של חלק מההורים כאלמנט המאפשר הבניית משמעות " המאופיינת בנרדפות של עםנורמליזציה " כוובסכמות לאומיות נוספות של העם היהודי לדורותי אשמה על הימצאותומר לשואה מופיע כגורם המנקה את הילד המת מאחריות וישראל . אזכור אחֵ לע נבחר באופן אישי על ידי המרצחים . נוסףכבמקום הפיגוע , בהיותו קורבן של כל עם ישראל ולא אלו , מופיע אזכור השואה כדימוי המסביר דווקא את ההרס והחורבן שיצר האובדן אצל ההורה . סיכום ודיון יצא , מעשיר אותן ומעבר לכך , תורם שלושההןחוזר אל המסגרות התיאורטיות מ הדיון במחקר זה חידושים לתיאוריות הקיימות . המחקר מעשיר את הידע המצומצם הקיים בהבנת משמעות הואאך , שאיבר מגופו נקטע , לחולה – לילד שחדל להיותבהשוואת הורות . זאתההורות לילד מת . במושג " פרדוקס ההורות לילד החי ולילד המת " ) 2000 , . Ehde et al ( ממשיך לחוש כאבי " פנטום " , מרחיב המחקר הנוכחי את הידע הקיים לגבי הדילמה ההורית הקיימת ( 2017 , . Shankar et al ) הפרדוקסרכי הילד החי לבין זיכרון והבניית זיכרון הילד המת . ובבחירה בין ההתמקדות בצ להבנות את הורותו לילדוממוקד בצורך הקיומי של ההורה להמשיךבהורות שיש עימה ילד מת שואב אותו להתמקדות טוטאלית בילד המת ומאיים על פניותו לילדיו החיים . עניין ההמת , בניסיונם לצלוח קושי זה , מנסים חלק מההורים להקפיא את הבניית ייצוג הילד המת בחייהם כך למעשה נוצרות שתי " הורויות " מקבילות שאינן יכולותובכך לוותר על הורות לילד המת . להתקיים יחד זו בצד זו . ( ולהבניית 2001 Neimeyer, ) העשרה משמעותית לתיאורית הבניית משמעות האובדן ישראלית . הקשר ייחודי זה - הפרספקטיבה הלאומית - קשר המחקרההורות , מוצגת באמצעות הֶ ( , המסביר כיצד זיכרונות 2014 Jung, ) מנותח בדיון על רקע המושג " תת מודע קולקטיבי " של יונג . מדובר ( 2016 שלוי , - ) מןקולקטיביים לא מודעים משפיעים על ההתנהלות והחוויה ההורית בשכול בארכיטיפים יהודיים כגון " האם היהודייה " המיוצגת במחקר הנוכחי על ידי ההורים השכולים הממוקדים בדאגה וברצון להעניק לילדיהם עוגן ומקום בטוח גם לאחר האובדן שפקד אותם . ניתן לזהות את הארכיטיפים של חרדה כקולקטיב העומד על סף השמדה , וביטויים , במקביל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא