|
|
עמוד:470
470 ולהכיר בחשיבותה . לעיתים קרובות , זה הקורא שיר או המקשיב לו יכול לראות או לאשר אתעליה החשיבות של אמת זו לחייו שלו . מנות ? והתחלה שהוא ייחודי לאהסוגאת מנות מתארתות איצירמישהו עשוי לשאול : האם מנות אחרת שמתארים קפיצה כזאת למשהו חדש , ות איציראו במילים אחרות , האם יש שיר או מנות אכן מתארת קפיצות כאלו בשירה ובדרמה השירית , וקפיצה שאינה ניתנת להכחשה ? א טפןשבסיפורת ואולי גם באופרה וביצירות מוסיקליות . קפיצה אחת כזאת מתוארת בשיר של א קפיצה לתוך ידע חדש , והיאימציג הה , שעליו דנתי בפרק השני . הקפיצה שגאורגמילהה , הגאורג מנוסחת בשורה האחרונה של השיר : " איפה שהמילים נגמרות שום דבר לא יכול להיות . " פרק זה קספיר , יייציג שתי דוגמאות נוספות של קפיצה בשירה . הדוגמה הראשונה היא מהמחזה של ש . המלט בסוף המערכה הרביעית , המלט נשלח על ידי המלך , דודו , לאנגליה עם רוזנקרנץ וגילדנשטרן . המלט החליט שהוא חייב לצאת למסע לאחר עיכובים ודחיות רבות בארמון שבאלסינור . שיאן של דחיות אלו הגיע עם הריגתו של לורד צ ' מברליין , פולוניוס . כך , בעוד ה , המלט פוגש בשדה קצין מצבאו הנורווגי שלי לאוני השלישייה מתקדמת לקראת העלייה פורטינברס , הצועד דרך דנמרק בדרכו להילחם בפולין . הקצין מגלה לו שהמלחמה בה הוא עומד להשתתף נועדה לכבוש חלקת ארץ חסרת כל ערך . בהיפרדו מן הקצין המלט מבקש מרוזנקרנץ ת בסיסיות וחשובות . מונולוג יוטי אמיתוֹ וגילדנשטרן להתקדם . לבדו בשדה , הוא חושף במונולוג פ בדד אלו , הם הקפיצה של המלט לקראת התחלה חדשה . זוהי התחלה כיוון שהמלט - זה , או הרהורי ת שהוא מביע . להלן מונולוג זה בשלמותו . מחליט לפעול על פי האמיתוֹ אֵ יכָה כָּל הַמְּסִ בּות יְקַטְרְגו אוֹתִי וְנִקְמָתִי נִרְפָּה יַמִרִיצוּ ! מָה אֱנּוֹשׁ , אִם כָּל תַּכְלִ ית יָמָיו וְרֹאשׁ תַּעֲ נוּגָ יו הֵם אַ� יָ שׁוֹן וּזְלוֹל ! כָּמוֹהוּ כּבְהֵמָה . אָכֵן מִי שֶׁחַנָּ נוּ דַעַת וּבִ ינָה לִרְאוֹת אָ חוֹר וָקְדֶם , לא נָטַע בַּלֵּב יִקְרַת כָּזאת , זֶה שֵׂכֶל אֱ לוהִי - סְגֻלַּת לְבַעֲבוּר יַרְקִיב לְבַטָּלָה ; וּבְכֵן , אִם שִׁכְחַת בְּהֵמָה הִיא זוֹ , וְאִם הִסּוּס שֶׁל מוֹרֶ� , הַמַּרְבֶּה דַקְדֵּק בַּ תּוֹצָאוֹת ) דִקְדּוּק שֶׁקַּב אֶחָד מִמֶּ נוּ הוּא חָכְמָה , - וּשְׁאָר תּשְׁעָה קַבִּים הֵם פַּחְדָּ נוּת בִּלְבָד ( , מַדּוּע זֶה אֶחְיֶה וַאֲשַׁנֵּן בְּלִי הֶרֶף : וְלִי סִבָּה וְעז – " שׂוּמָה הִיא לַעֲשׂוֹת ! " וִ יכולֶת לַעֲשׂוֹת . מוֹפְתִים מְ לוֹא הָאָרֶץ יָטִ יחוּ בְּפָנַי ; הנה שִׁפְעַת גְיָ סוֹת , וּמַנְהִ יגָה נָסִיך , ענֹג , אֲשֶר רוּחוֹ כָּבוֹד נֶאֱצָלָה ; - נִפְעֶמֶת מִתְּ שׁוּקַת
|
אדמוני, אריאל
|