|
|
עמוד:12
פרקי הספר בנויים על פי הדיון בפרמטרים של מרחב וזמן שהיו הגורמים המרכזיים בשינויים שהתחוללו בחשיבה של הפילוסופיה המדעית בזמנו של פרויד . הפרק הראשון מבהיר בהרחבה את נקודת המבט הזו של הספר ואת הרציונל שלו . אפרט את הרקע התיאורטי ואת ההקשרים ההיסטוריים של חקר הפתולוגיה בתקופתו של פרויד ואת מתודת החשיבה של האנתרופולוגיה הסימטרית . אסביר כיצד יכולה האנתרופולוגיה הסימטרית לתרום לקריאה הפרשנית של הגותו של פרויד . לשם כך, אציג שתי השתלשלויות היסטוריות בתרבות המערב שהיו הרקע לפעילותו של פרויד . האחת מגוללת את תולדות דרכי החשיבה על מושג הפתולוגיה עד לזמנו של פרויד . השנייה מציגה את ההתפתחויות במדע הפיזיקה . עמדותיו של פרויד ממוקמות ביחס לשתי השתלשלויות אלה כחוקר של מדעי 1 כך הספר הנוכחי מראה את חתירתו לשמר מהצד האחד האדם . את הישגי המתודה המדעית ומהצד האחר את מאמציו לשלב בה חשיבה הרמנויטית כדי לעצב מתודה ראויה לחקר האדם המציבה גבול לאובייקטיפיקציה שלו . הפרק השני והשלישי מפרטים את התכונות האפיסטמיות של המתודה של פרויד שביקשה לגבש ידע מדעי על המרחב והזמן בעולם האנושי . בדרך זו מוצגת אמירה חדשה על הדרך שחברה אנושית אמורה לגבש ידע על האדם . לצד זה, מודגשת החשיבות שידע זה יהיה בתהליך של התבהרות מתמדת ביחס לזיקתו למכלול ההיסטורי והחברתי . הפרק השני מנתח את השימוש שפרויד עושה בחקר הפתולוגיה כתיאוריה ביקורתית המבקשת להאיר היבטים מרכזיים בחקר המרחב האנושי השואף לגשר בין חקר האובייקט לבין חקר הסובייקט . בתקופתו של פרויד רווחה במדע המגמה שהעדיפה לנקוט יחס רדוקטיבי לאדם כמושא מחקרי ולבטל את אנושיותו וייחודו תוך הכחשת העובדה שמסגרת 1 . מדעי האדם חותרים להרחיב את ההבנה על העולם האנושי באמצעות גישה רב - תחומית שחוקרת רעיונות, שדות פעילות, מבנים וחפצים שמתקיימים בניסיון האנושי . ציפי בן עמי 12
|
|