|
|
עמוד:10
המעבר מיישוב למדינה . פרקים 2 ו‑‑ 3 שוטחים במפורט את הממד הלשוני של הזמר בתקופת הזוהר שלו, בין שנות ה‑‑ 20 לשלהי שנות ה‑‑ 40 של המאה ה‑‑ 20 . דיון זה נחלק לשניים : תחילה נידונים מאפייניה העיקריים של סוגת הזמר בתחום הדקדוק, ולאחר מכן נבחנות כמה תופעות בתחום אוצר המילים שהקנו ללשון הזמר את אופייה הייחודי והמובחן . להשלמת הדיון בייחודו הלשוני של הזמר מתמקד פרק 4 בתופעה לשונית אחת, ובוחן את ההבדלים שהתפתחו בתפוצתה ובדרכי שימושה בין הזמר לבין גילויים אחרים של העברית הכתובה בת הזמן . דיון זה שופך אור על התהליכים שאפשרו את הפיכת העברית ללשון תקשורת יעילה הודות להתפתחות מנעד של רובדי לשון מובחנים, בעלי צביון לשוני וסגנוני המזוהה עמם ומבדיל אותם זה מזה . השער השני של הספר מתמקד בשירי הילדים . הזמר בכללותו נתפס כאמצעי העשוי לתמוך ביעילות רבה בהפצת ידע העברית ובהשרשת השפה בקרב חברי הקהילה הלשונית ההולכת ומתהווה . מכיוון שהילדים מילאו תפקיד מפתח בתהליכי הפיכתה של העברית ללשון דיבור, הוקנתה לשירי הילדים חשיבות מיוחדת . פרק 5 סוקר את המאמצים שהושקעו ביצירת קורפוס של שירים המיועדים לילדים ומזהה שלוש דרכים שבהן מילאו השירים הללו תפקיד בעולמם הלשוני של הדוברים הילידים הראשונים : הם סייעו להקניית אוצר מילים ולהעשרתו, הם אפשרו לילדים חשיפה מוקדמת ללשון התרבות ולמאפייניה הדקדוקיים, והם תמכו בתהליך המעבר מההטעמה האשכנזית המלעילית אל מערכת ההטעמות הדקדוקית שהתקבלה כבסיס לעברית המדוברת בת זמננו . פרק 6 מתמקד בסוגיית חילוף ההגייה, ועוקב אחר תהליך ייחודי של שינוי מקום ההטעמה בשירים באמצעות הלחן . הפרק מציג שיטת ייצוג המאפשרת להשוות בין נוסחים מדוקלמים ומושרים של אותו שיר, ובוחן באמצעותה כיצד המירו מלחינים את שירי הילדים של ביאליק מההטעמה האשכנזית שבה נכתבו יעל רשף 10
|
|