|
|
עמוד:14
כשהדובר בשיר צועד מרחק של שלושה מטרים בין השניים ( "וְצָעַדְתִּי / שְׁלשָׁה / מֶטְרִים" ) . התנועה היא כלפי מעלה - ממקום חשוך וסגור למקום מואר ופתוח . בתנועה מעלה, מהאפלה של המרתף אל האוויר הפתוח, מצטיירת תמונה של לידה, שינוי, טרנספורמציה : האדם בחלל המרתף אינו אותו אדם שפרץ החוצה . יש בתנועה זו תקווה לא לחשוש מלהתמודד עם פחדים קמאיים המתרחשים בחושך, במרחב חונק ואטום, שכן בעיבודם ניתן להגיע למרחב שבו מתאפשרת הגשמה . וייכרט היה אז חייל בשנות העשרים לחייו, בסוף שירותו הצבאי . אחר כך, בפברואר ,1986 כשהתחיל ללמוד ספרות באוניברסיטת תל אביב, פרסם יעקב בסר את שיריו של וייכרט ב עתון 77 , שלימים היה לעורכו השני . בכתב עת זה פרסם וייכרט במשך השנים שירים, תרגומים, ביקורות וראיונות . גבריאל מוקד פתח לפניו את שערי כתב העת "עכשיו", ופרסם 11 שירים שלו בגיליון מיוחד, ה‑‑ 55 במספר, שראה אור בשנת ,1989 בהם "במעופן של טראגדיות" ( עמ' 104 ) , "שינוי" ( עמ' 108 ) ו"בלשונו של פעמון" ( עמ' 109 ) . הגיליון הוקדש לקבוצה של יוצרים צעירים בשנות ה‑‑ 20 וה‑‑ 30 לחייהם, ביניהם רן יגיל, יהונדב פרלמן, אפרת מישורי ועוד, שבמשך שנים אחדות כונתה "קבוצת עכשיו 55", כינוי שנתן לה גבריאל מוקד . חברי הקבוצה פעלו כחבורה מודרניסטית צעירה בתל אביב, וארגנו ערבי קריאת שירה שבהם התארחו משוררים בני דורות קודמים, דוגמת דוד אבידן, רוני סומק, מאיה בז'רנו, מרדכי גלדמן, רחל חלפי ואחרים . הקשר של וייכרט עם מוקד התהדק, ושנים לא מעטות הוא שימש יד ימינו ועורך המשנה של כתב העת . במסגרת הוצאת "עכשיו" ראה אור ב‑‑ 1994 מיטה , ספר ביכוריו של וייכרט . אירוע זה לווה בתחושת גאווה על כך שספרו רואה אור באותה הוצאה שהדפיסה ספרים של מיטב המשוררים, ביניהם דוד אבידן, יהודה עמיחי, ישראל פנקס, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, יונה וולך ואחרים . עדינה מור חיים 14
|
|